רוגבי ואומנות הפיתוי / ג'יי. טי. גייסינגר

בחודש האחרון, התחילו לעשות מנהג של קריאה משותפת בשבתות, בעיקר אלה שקוראות מודפס.
הפעם סוף כל סוף הצטרפתי לחגיגה והתענגתי על הספר הזה בשבת.
אמרו לי מראש שזה ספר שהולך להוריד לי דמעות, אבל מצחוק.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 4 דקות. תהנו🙂

האמת, צחקתי בקולי קולות מהציניות בין קאם ללאסי.
נכון, לא קרואים לה לאסי ובארצות הברית השם לאסי, מזכיר את הסרט "לאסי שובי הביתה", אבל זה לא ממש הזיז לסקוטי הזה!
אבל עוד יותר בכיתי מעצב וכאב לב על ג'ואלן.

זאת פעם ראשונה שאי קוראת ספר על דמות נשית לא "כוסית"!

פעם ראשונה, שהדמות הראשית היא עם שיער חום, עיניים חומות, משקפיים, ושומן עודף.
הסופרת קיבלה אצלי נקודות זכות רק על השינוי הזה!
מה גם שהגבר, קמרון, מגיע עם סיפור חיים כואב, אבל לא מזכיר אותו בכלל.
בדרך כלל בז'אנר שלנו, הגבר מסכן שבא מעוני וצמח ואנחנו בוכות על מר גורלו ורואות איך הוא נדפק, אבל האישה, בסוף הספר הופכת אותו לאדם טוב יותר.
טוב… פה, זה ממש לא ככה.
קמרון לא מזכיר את הכאב שלו מבית, לא מתעסק בו ורק דואג שלג'ואלן יהיה טוב יותר.
הוא לא מניאק ש"חזר בתשובה" וקשה שלא להתאהב בו מהרגע הראשון…
וכן, עוד נקודות זכות לסופרת על השינוי המרענן הזה.
ג'ואלן ביקסבי, לאסי, לאס, העלמה סנפלבוטום, יקירה –
בין הדמויות היותר אהובות שהכרתי עד היום, נמצאת לאסי.
הציניות שלה, היכולת שלה לנהל שעות משחקי הקנטה עם קאם והמחשבות שלה, הרגו אותי מצחוק.
האמת שצחקתי ממנה כבר בשורה הראשונה.
אבל מצד שני, מאחורי כל זה, מסתתרת ילדה פגועה, שגדלה להיות אישה עם שנאה עצמית קשה.
אני נשבעת שרציתי להיכנס לספר ולדקור את אמא שלה ואחותה מיליון פעם!
אם בכיתי מהספר, זה רק בגלל מה שהיא עברה עם המשפחה שלה.
פשוט כעסתי עליה שהיא בכלל מדברת איתם ולא מנתקת איתם כל קשר.
אחד הדברים שהפריעו לי ממש בספר, זה הבדידות של לאסי וכן גם אני קוראת לה ככה.
הפריע לי שאין לה חברות, שהיא משועבדת לעבודה, שאין לה חיים.
כאב לי שהחברה היחידה שלה, זאת השכנה בת 80 והדרמטית שלה.
שמחתי כל כך שהיא קיבלה את קם לחיים שלה ושפתאום החיים שלה השתנו מקצה לקצה.
יכולתי לדמיין אותה בראש ובחיי שבתחילת הספר, דמיינתי אותה מוזנחת וג'וחה.
אבל מהרגע שקאם הגיע, התחלתי לדמיין אותה יותר ויותר יפה, למרות שהיא לא מתאפרת.
בסוף הספר, הצלחתי לראות אישה מהממת מפנים ומבחוץ.
וזה לגמרי תהליך שהסופרת יצרה והצליחה להעביר לקוראות…

קמרון מק'גרגור, קאם, מג'גרוגר, ההר
אני פאקינג שרופה עליך אדוני ומוכנה לבשל לך כל היום וכל הלילה אם רק תבוא!
אם זה מה אם לאסי כבר מבשלת לך ארוחות ערב טעימות, גם אני יכולה אדוני…!
זאת פעם ראשונה שאני לא יודעת להגיד באופן חד משמעי, אם חסרה לי או לא, נקודת המבט של הגבר בספר.

לאסי הצליחה להעביר דרך העיניים שלה את רובו, ככה שאפשר לסלוח לסופרת על זה.
אחד הדברים שאהבתי אצלו ממש, זה את העובדה שכל ההצעות שלו לעזרה, לא היו תמורת סקס.
קמרון, יודע איך לגשת ולעזור ללאסי וכל זה תמורת ארוחות ערב, שהוא היה מקבל גם בלי הסכמי שלום, אבל הוא עדיין עשה את זה כמשהו שמשתלם לשניהם.
קמרון יודע איך להגיד דברים ומה להגיד.
נמסתי בכל פעם שהוא כעס על לאסי שהיא שונאת את עצמה או ממעיטה בערכה.
התאהבתי בו, בכל פעם שהוא ניסה להראות לה כמה שהיא מושלמת.
צחקתי בקולי קולות בכל התנצחות מטופשת שלו איתה.
ובזכותו אפילו הצלחתי להתחבר לחתול שלה…
אם יש משהו שאי אפשר לקחת מקמרון, זה את הרגשה הטובה ברגע שהוא באזור.
כל מה שהוא צריך לעשות, זה רק לעמוד שם והאווירה משתנה לטובה.
קמרון יודע איך לחבק ולנחם, אבל הוא גם יודע איך להיכנס בך וללמד אותך לראות דברים אחרת.
כל מה שהוא עושה, זה למען ולטובת מי שהוא אהוב, דבר שהמיס לי את הלב שוב ושוב.
מה שכן,
כעסתי עליו ממש שהוא עודד אותה ועזר לה להתקרב למיכאל, בוס המניאק שלה.
כעסתי שהוא לא עצר אותה ואמר לה מה הוא מרגיש, בנסיון להתחיל איתה משהו אמיתי.
למרות שאם להיות כנה, לאסי הייתה צריכה לקבל כוויה ממיכאל, בשביל להעריך את קאם כגבר. ככה שגם זה נסלח…

לסיכום
ספר מאוד שונה ובלי תבניות קבועות של הז'אנר שלנו.
עד שקראתי את הספר הזה, הייתי בטוחה שהתרגום הכי טוב של ההוצאה, זה הספר "לכבוש את הקיר", אבל אחרי שקראתי אותו, אני חושבת שהם מתחרים אחד בשני, על המקום הראשון.
יש מעט דמיון בין הספרים ואני לגמרי בעד ספרים נוספים שדומים להם, בעיקר כי הספר לא סובב סביב סקס, אלא סביב האהבה עצמה.
עד שהם עולים שלב, זה בצורה עדינה ותואמת לספר.
ממליצה בחום ועוברת לספר הבא של הסופרת הזאת, "מתכון לאסון".

הסתקרתן? כי ממש כאן ניתן לרכוש את הספר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *