הלב הולך אחרון – הוא מהתלה מדויקת הפוגעת לנו ישר בין העיניים

השבוע קראתי את "והלב הולך אחרון" של מרגרט אטווד – ספר שמציב את הזוגיות במקום הכי מלחיץ שאפשר להעלות על הדעת.

אטווד  כותבת על העתיד הקרוב, זה שאנחנו יכולים לדמיין ממש מעבר לפינה. זה שאנחנו הכי פוחדים ממנו. "והלב הולך אחרון" הוא חיזיון מעורר חלחלה על קריסה כלכלית, שבה רוב מעמד הביניים בחלקים נרחבים של אמריקה מאבד את פרנסתו ואת מקום מגוריו.

שרמיין וסטן הם זוג צעיר מצפון מזרח ארה"ב שמאבד הכול ונאלץ לחיות במכונית, במגרשי חניה ורחובות נטושים, כשבחוץ מסתובבות כנופיות של שודדים, אנסים ורוצחים. יש רק שתי אפשרויות בחיים האלה: להיות קורבן, כמו שרמיין וסטן, או להיות פושע, כמו קון, אחיו הנוכל של סטן.

אבל רגע, אם חצי מהאזרחים הם ממילא פושעים, אולי אפשר לחשוב על פתרון יצירתי – וזהו פרויקט פוזיטרון. הרעיון הוא כזה: יש עיירת שינה בסגנון סטאפורד, עם גינות ירוקות וגדרות לבנות, ולצידה יש בית כלא שהתנאים בו סבירים יחסית, והאזרחים נעים ביניהם באופן שיוויוני – חודש פה וחודש שם, חודש כאסירים וחודש כסוהרים ואנשים שירות ומנהלה.

אז מיהם האנשים שנמצאים שם, בביתם, כשסטן ושרמיין הולכים לחודש שלהם בכלא? הם לא יכולים שלא לתהות איזה מן עולם מתקיים בלעדיהם, במקומם, במקביל לחייהם – והתהייה הזו היא טריגר לעולם שלם של מחשבות ופנטזיות, אולי אפילו מעשים שלא ייעשו.

"והלב הולך אחרון" הוא מהתלה משעשעת, סקסית, מרושעת ומגניבה. מרגרט אטווד אולי לא בשיאה, אבל עדיין הכי מדויקת – ופוגעת לנו ישר בין העיניים.

הספר "הלב הולך אחרון" וגם כל ספריה של הסופרת הדיסטופית –  מרגרט אטווד משתתפים במבצע – יום האישה הבינלאומי שלנו. חג שמח!

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *