The Siren / טיפאני רייס (Tiffany Reisz – The Original Sinners, #1)

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂

את שם הסופרת אתם כנראה מזהים מהספר "גנבת הבורבון" שתורגם לעברית.
"החוטאים המקוריים" (The Original Sinners) היא סדרת הדגל שלה, והחלטתי להתחיל ישר ממנה…לא היה לי מושג לאן אני נכנסת ושום דבר לא יכול היה להכין אותי לזה.

על הספר:
כנגד שלושה גברים דיברה הסירנה:
1. זאק (זאקרי) איסטן – עורך ספרותי קשוח, קר רוח, אנגלי, נאה ופרפקציוניסט. הוא בדיוק נפרד מאשתו האהובה והוא אכול רגשות אשם.
2. סורן – את מקצועו אשמור בסוד, רק אגיד – שלא תצפו לזה. הוא הכיר את נורה (הגיבורה הראשית) כשהייתה בת 16 (הוא מבוגר ממנה בלא מעט שנים), ובמשך שנים משך אותה לתוך עולם הכאב והשליטה. כיום הוא אקס שלה, אבל הוא שינה את חייה וככל הנראה ההשפעה שלו לא תעזוב אותה לעד.
3. ווזלי – ספק נער ספק גבר, בתול, דרומי עם מבטא כבד, חתיך הורס בן 19 שמתגורר בביתה של נורה על תקן "מתמחה". הוא מחכה ל"אחת והיחידה" ושומר את עצמו לרגע בו "זה יהיה משמעותי בשבילה לפחות כמו שזה יהיה משמעותי בשבילו".

ואישה אחת.
נורה סת'רלן. סופרת בחסד עליון, אישה חסרת מעצורים, פתוחה מבחינה מינית, נשלטת מנוסה ונועזת, שולטת חסרת רחמים ואדם חסר בושה באופן כללי.

הם הולכים לסחוף אתכם למסע שעוד לא קראתם כמותו. מסע של כאב, אהבה, סקס, פתיחות וחוסר בושה. הם הולכים להכיר לכם רומנטיקה אחרת – שונה מכל מה שאי פעם קראתם.

*את הספר שמעתי באודיו באנגלית.

דעתי עליו:
אישה פוגשת גבר. הרי ככה זה תמיד מתחיל. לא משנה מה יקרה באמצע – לכולנו ברור איך הספר הזה הולך להסתיים.
הורגלנו לחשוב שזו הרומנטיקה הספרותית, ההאפי אנדינג שכולל אפילוג עם בטן הריונית, העובדה שידענו לאורך כל הספר למה לצפות ועדיין – הסיפוק האדיר כשמקבלים את מה שידענו שנקבל.

אז צר לי להגיד לכם (לא באמת צר לי), שבספר הזה – לא תפגשו דבר ממה שתיארתי.
אין פה אישה וגבר.
יש פה אישה, יש סביבה גברים (לא אחד, לא שניים אולי שלושה, יכול להיות שיותר) ולפעמים אפילו קצת נשים – ואלוהים אדירים מה שהולך שם…

זהו ספר שאישה מנהיגה אותו, אישה חסרת בושה, שולטת אגרסיבית במיטה, נשלטת מנוסה וכנועה, אחת שלא מפחדת לאהוב כמה במקביל, ושלא מרגישה צורך לנתח את התשוקות והצרכים שלה. סופרת נועזת ומדהימה, שדרך הסיפור שהיא כותבת אנו נחשפים לעוד רובד מרתק של העלילה, אישה עצמאית ועוצמתית שלא תצליחו להישאר אדישים אליה.

אנו צוללים למערבולת מורכבת של עבר, הווה ועתיד בלתי אפשרי, בלי הנחות או פשרות. לא הצלחתי להכניס אפילו סצנה אחת מהספר לתבנית של איזו סצנה שאי פעם קראתי בז'אנר הרומנטי.

ונושא המוסר, מתי נחצה קו אדום? האם הרחקנו לכת? למה?
כמו שאומר זאק, העורך המהולל של נורה, Show Dont Tell וזה בדיוק מה שעושה הסופרת. היא לא תספק לכם הסברים או הצטדקויות. היא תוליך אתכם בעולם שונה ממה שהכרתם, העקרונות המוסריים עליהם חונכם יזעקו שזה לא בסדר, ועדיין – היא תראה לכם שאפשר גם אחרת.

אף אחד לא מנסה לרפא אף אחד! כן מר גריי וגברת סטיל, אני מדברת אליכם! סאדיזם, הנאה מכאב וכל שאר הדברים שתחשפו אליהם במהלך הקריאה לא מוצגים כמחלות קשות שרק בתולה תמימה יכולה לרפא. הם מוצגים כדבר המובנה באדם, והאדם הזה מוצא אדם אחר שמשלים אותו והם חיים באושר. בלי ונילה, בלי חוזים מפגרים ובלי בושה. "אתה יכול להכאיב אבל לא לפגוע" זה המוטו של השותפים לפשע, כל המכאיב הרי זה משובח, אבל כל עוד אף אחד לא נפגע.
מי היה מאמין שתחום שרחוק שנות אור ממני (וגם בסיום הקריאה נותר רחוק ממני) יצליח לרתק אותי ככה?

והכתיבה…אוי אלוהים הכתיבה, התמוגגתי. כן, זה גוף שלישי. שמעתי את הספר באודיו וכאב לי כי רציתי לצטט הכל. כל כך הרבה תובנות, משפטים קטנים עם משמעות גדולה. הכל נוטף אינטליגנציה, בנוי למופת. לא נתקלתי בכותבת כזאת בחיי.
והדמויות…כל דמות שונה לחלוטין מהאחרת, מקצוע שונה, גיל אחר, שלב שונה בחיים. כולן לא פנויות רגשית לאהבה (אבל מי אמר שזה מה שהן צריכות?). לכל דמות יש תפקיד אדיר והעלילה לא מקלה לרגע על הסיטואציות הקשות שנוצרות.

אז אחרי ששמעתם אותי מתרפקת כפי שלא התרפקתי מעולם על ספר, הגיע הזמן לחלק (הקטן מאד יש לציין) של דברים שלא אהבתי:
באופן מפתיע, דווקא מסצנות הסקס עצמן פחות התלהבתי. זה לא היה השיא. השיא דווקא עבר בדרך אליהן, במסע אל הרגע המיוחל. החלק של הסקס מתואר בקצרה לעומת המשיכה האינסופית שהובילה אליו (הנה עוד נקודה בה הספר שונה מכל הספרים מהז'אנר). לצערי במקרה הזה, מצאתי את עצמי קצת מאוכזבת, כי גיליתי שעברתי את השיא רק בדיעבד, כלומר חשבתי שהשיא יגיע במיטה – אבל השיא האמתי היה הדרך לשם.

הדבר בא לידיי ביטוי בסצנה מסוימת בעיקר אליה נעשתה הכנה שהתחילה בתחילת הספר ונמשכה כמעט עד סופו, אבל ברגע הגדול זכינו רק לשברי רגעים מאותו לילה. הרגשתי שנשארתי מחוץ לחגיגה.

ובנוגע לנושא התרגום…
אני לא יודעת אם יש הוצאה אמיצה מספיק לתרגם סדרה כזאת. מעבר לעובדה שמדובר בסדרה סופר ארוכה וזו התחייבות כבדה, מדובר בחומר כל כך לא קונבנציונלי, כל כך שונה מהקסם הקבוע של הז'אנר, ההפך הגמור מללכת על בטוח. שיהיה בהצלחה 🙂

בשורה התחתונה:
אז הנה לכם ספר רומנטי, אירוטי שלא מכיל אפילו שורה אחת שנופלת לתבנית שאי פעם קראתם.
הנה לכם ספר שעוסק בשליטה, בכאב, בפתיחות והמטרה שלו היא לא להפוך לונילה בסוף.
הנה לכם ספר שלא יהיה לכם מושג איך הוא יגמר.
הנה לכם ספר שמראה שיש לאהבה פנים רבות, צורות רבות, לא חייבים לתת את כולה רק לאחד.
הנה לכם גיבורים שישארו מי שהם, בעולם המעוות שלהם ויסחפו אתכם לטירוף הזה איתם.

בין הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם.
עצרו את מה שאתם עושים, עשו לעצמכם טובה ענקית – ולכו לקרוא את הספר הזה.

הערה:
מדובר בסדרה ענקית, ארוכה ועצומה. הסיבה שאני בוחרת לציין זאת בסוף – היא שרציתי שתסיימו את הסקירה, תלכו לרכוש את הספר ורק אז תגלו את זה.
בעיניי הספרים לא מחייבים קריאה ברצף, אפשר לעצור אם רוצים. אני פשוט לא רוצה לעצור. כל ספר מתאר סוג של תקופה ומתמקד כל פעם בגיבור/ה אחר/ת. כלומר – סוף סגור בסוף כל ספר, אבל כל הגיבורים יופיעו בספר הבא, הפוקוס יהיה על מישהו אחר מתוך החבורה.
הסדרה מורכבת מ-8 ספרים (והמון המון נובלות) שמחולקים ל-2 תקופות, "השנים האדומות" ו"השנים הלבנות". אין לי מושג במי עוסק כל ספר, אני לא רוצה לדעת מראש. אעדכן. לכו לקרוא!!!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: שני ויסלברג

מנהלת הקבוצה כל הרומנטיקה הזאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *