פילוסופיה זה הכי רומנטי / רן בן-נון

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

עונת חופשות החורף הביאה אותי לחשוב על החופשה שאני הכי אוהב: בים המלח. בכל שנה אנחנו נוסעים לשם, ל-12 יום, לא פחות.

איך אפשר לבלות 12 ימים תמימים ורצופים בים המלח? כבר מזמן הפסקתי לספור כמה פעמים שאלו אותי את השאלה הזאת, והתשובה שלי מאוד פשוטה: איך אפשר לא? ועוד שאלה נשאלת: מה לעזאזל אתם עושים שם 12 יום רצוף? ולשאלה הדרמטית הזאת יש תשובה אחת בלבד, חדה ומהדהדת:

כלום.

להמשיך לקרוא פילוסופיה זה הכי רומנטי / רן בן-נון

רסיסים של אושר / אילת סווטיצקי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

פעם ראשונה שאני לא יודעת להגיד מה אני מרגישה אחרי שקראתי ספר.

מצד אחד אהבתי אותו ואת מה שהלך בו,

מצד שני היו הרבה דברים שהשאירו אותי חלוקה עם עצמי.

אולי הבעיה היא שהרף ששמור לסופרת הזאת אצלי הוא גבוה מאוד אחרי סדרת תחרה וצבע ואחרי לב בקופסה.

אני יכולה להגיד שאהבתי כל כך הרבה דברים בספר אבל עדיין אהבתי יותר את הדמויות של הספרים הקודמים שלה שקראתי.

מה שכן, בספר הזה יש עליית שלב משמעותית של התמודדות עם דברים ועם המציאות לאומת הספר הראשון.

להמשיך לקרוא רסיסים של אושר / אילת סווטיצקי

לבבות אדומים / לאנה וולקוב

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

הרבה מאוד זמן לא קראתי רומנים היסטורים.

כשהסופרת פנתה אלי, וביקשה ממני לקרוא את הספר, היא לא ציינה שמדובר ברומן היסטורי וטוב שכך.

סביר להניח שהייתי שוללת על הסף.

למה?

לאחרונה אני מרגישה שספרים האלו גדולים עלי.

אז קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לסופרת, שלא אמרת לי, והכנסת אותי לעולמם של אדל ותומאס, לסיפור אהבתם בצל המלחמה.

להמשיך לקרוא לבבות אדומים / לאנה וולקוב

מחול ואפר / איימי הרמון

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 6 דקות. תהנו🙂

"אני רואה אותך רועד שם. איזה מחיר אתה משלם תמורת אהבתך אותי ?".

רומן תקופתי, סיפור אהבה בלתי אפשרי והתנגשות בין אוכלוסייה יהודית ונוצרית קתולית.

הזמן, תקופת מלחמת העולם השנייה.

המקום, איטליה שחלק ניכר מהתקופה, נמצאת מחוץ לשליטה הישירה של הנאצים (וזליגה רעיונית זה בהחלט מספיק).

הספר כולל ריבוי תיאורים ציוריים של אזורים גאוגרפיים שהתרבות שלנו למדה לזהות כבטוחים יחסית ממפלצת המלחמה ההרסנית. אבל יחסית זה כנראה לא מספיק.

להמשיך לקרוא מחול ואפר / איימי הרמון

קולו של ארצ'ר / מיה שרידן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

עוד אחד מהספרים שחיכו וחיכו בנייד, עד שתורגמו לעברית ואז לא נותרה לי ברירה אלא לקרוא אותם.
את הספר הזה שמעתי באודיו באנגלית וזה מה שחשבתי עליו.

על הספר:
ברי פרסקוט חווה אירוע טראומתי קשה, חייה משתנים והיא בורחת.
כאשר ברי מגיעה לעיירה פליון, היא מקווה למצוא שם את השלווה לה היא כל כך נזקקת. ברי נתקלת בארצ'ר, גבר מרשים אך מוזנח, אילם, שקט ומתבודד. האם הקשר שנוצר בניהם יצליח לשחרר את שניהם מעולו של העבר אותו הם נושאים?

להמשיך לקרוא קולו של ארצ'ר / מיה שרידן

להתראות מחר / אריק לינדסטרום

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

לספר הזה יש כריכה יוצאת דופן. לא עוד צילום של גבר המציג קוביות לתפארת (לא שאני מתלוננת), לא אשה יפהפייה או מיסתורית , אלא, צילום של כתב. כתב ברייל, הסתקרנתי.

הדמות הראשית בספר, פרקר גרנט היא צעירה עיוורת שרואה הכל, כאילו לא צריך עיניים בשביל זה.

היא לא נולדה עיוורת, אלא איבדה את ראייתה בגיל צעיר מאוד בעקבות תאונה, בה איבדה גם את אביה, אליו היא מאוד מתגעגעת ולמרות הגעגועים היא פוקדת על עצמה לא לבכות, לא לפתוח את הסכר.

להמשיך לקרוא להתראות מחר / אריק לינדסטרום

ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

במשך חודשים סירבתי לקרוא את הספר הזה. הוא היה להיט, רב-מכר, ואני – הדובי לא-לא. לא ידעתי מה קורה בו, אבל הקוראים בספריה אמרו שהוא עצוב. אז נמנעתי. אפילו כשאמרו שתיכף ייצא סרט – מיאנתי להיכנע. ממש התעקשתי.
אבל אז החלטתי שאני רוצה לצפות בסרט, וזה נדיר שאני צופה בסרט שמבוסס על ספר מבלי לקרוא אותו קודם. אז לקחתי אותו מהספריה, נתתי לו צ'אנס, ו… התאהבתי ונסחפתי תוך שני עמודים. הכתיבה כובשת ופשוט לא יכולתי לעצור, למרות שבשלב הזה כבר ידעתי מה הולך לקרות. הספר כתוב כל כך טוב – שהספוילר לא באמת קלקל לי אותו.

להמשיך לקרוא ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס

אלף נשיקות / טילי קול

 זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂
 ישנם ספרים ששמם הולך לפניהם, כאלה ששמעתי עליהם כשרק יצאו באנגלית והשיח עליהם עלה שוב ושוב גם לאחר שעבר זמן מצאתם.
הספר הזה הוא כזה, לא קראתי אף ביקורת שלא הכילה את המילה "בכיתי" ותהיתי האם מדובר במסחטת דמעות או במשהו מעבר.

להמשיך לקרוא אלף נשיקות / טילי קול

מיתרי לבי / יהודית ציפורי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 7 דקות. תהנו🙂
את הספר הזה קניתי קודם כל בגלל הכריכה. היא אחת הכריכות היותר יפות שיצא לי להיתקל בהן. באופן כללי, בהוצאת "בוקטיק" הכריכות בד"כ יפהפיות לטעמי, וזאת בשלישיה הפותחת.
העריכה, לעומת זאת, היא עניין אחר. אגיע לזה בהמשך.
גילוי נאות: הספר שייך לאחד הז'אנרים האהובים עליי – מותחן רומנטי ארוטי. מתח הוא תבלין טוב בכל ז'אנר שאני קוראת בו, אז הגעתי משוחדת מראש ונחושה לאהוב אותו.
את הראש והעלילות של ג'וד חיבבתי מאז הספר הראשון שלה – "הכחול שבעינייך". זכרתי שיש מתח, יש הפתעות, הסצנות הלוהטות מגוונות ולא בנאליות, לא חוזרות על עצמן, וזאת התחלה טובה. כן, זה כתוב גם בגוף ראשון וגם בזמן הווה, כשאני מעדיפה זמן עבר בגוף שלישי, אבל זה לא מה שעוצר אותי.
אז סירבתי לתת לעומס המטאפורות מייד בעמוד הראשון ("לחיים יש מסלול משלהם" ורגע אחר כך "החיים בנויים מאלפי רגעים" ומשפט אחרי "החיים הם פאזל של אינספור חלקים" [שונים! לא שחשבתי אחרת…]) – להרתיע אותי.
המשכתי, והאמת שבסה"כ די נהניתי (בהתחלה יותר, עם ההתקדמות בספר – פחות. הסברים בהמשך). כאמור, יש לי הרבה מאוד ביקורת על הכתיבה והעריכה.

להמשיך לקרוא מיתרי לבי / יהודית ציפורי

כל שאני / ג'ודי אלן מלפס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

נתחיל בגילוי נאות (קצת שונה הפעם): אני לא מחובבי ג'סי וורד. קראתי את טרילוגיית הגבר הזה במלואה (כל שלושת הספרים) לפני כשנה, כשהתחלתי לקרוא את הז'אנר הרומנטי ורציתי לנסות סגנונות שונים ולכוונן את הטעם שלי. למרות שמיציתי כבר בספר השני, לא נטשתי את הסדרה.

היום כבר לא אעשה את אותה טעות.

טיפ ממני אליכן: אם אתן לא מתחברות לספר, אתן בהחלט יכולות לוותר עליו. גם אם הביקורות מהללות וגם אם שמעתן שהספר הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לאנושות, אם למדתי משהו מהניסיון שלי בקריאה הוא שלכל אחת מאיתנו יש טעם אינדיווידואלי. זה לגמרי בסדר לא להתחבר ולנטוש. יש כל כך הרבה ספרים וכל כך מעט זמן, תעשו את הבחירות הנכונות בשבילכן.

להמשיך לקרוא כל שאני / ג'ודי אלן מלפס