ימי האהבה / דריה מעוז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

שתי דמויות נשיות יש כאן וגבר אחד מרכזי (כמעט אחד אלוהינו).
אבל בואו נחזור לנשים, כי הן שונות מאוד, אבל מעניינות באותה מידה.

האחת אשת מקצוע מצליחה ועניינית שלא מרבה להישען על סביבתה, השנייה כבויה בעל כורחה, שבטוחה כי אין לה מה להציע לעולם הנאור, או בכלל.
אחת פחות מטופחת, השנייה שיא האופנה, שדיור ושאנל מככבים במלתחתה.
ועד לרגע זה לא ברור לי את חברתה של מי מהן הייתי מעדיפה.

להמשיך לקרוא ימי האהבה / דריה מעוז

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

טווס בחדר המדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשהחיים הם מסע בנוזלי הזמן.
כשאתה נשטף בזרם היום יום, אבל לאט.
במהירות שמאפשרת לראות את הפרטים, לנתח הכל ולא לפספס דבר מהדקות שלך ומהשעות של אחרים.

זה מתחיל כמו כתבה על עיירת פיתוח, עם דמויות סטיגמטיות, סיפור חיים פתלתל ושפת רחוב תואמת (והוא בכלל מתרחש ברמת גן).
ממשיך עם רוח חיה, חוכמת חיים ותובנות עשירות שנוטפות מבין השורות.

"אישה, אם אין לה את הכבוד שלה, אין לה כלום, אישה צריכה לדעת להחזיק את השמחה שלה בבטן יפה-יפה כדי שהשמחה לא תהפוך בסוף לצער, גברים צריכים לצוד, לא לקבל על מגש, מי מת."

להמשיך לקרוא טווס בחדר המדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

זה מתחיל במכתבים, כשסופרת הנמצאת בעיצומו של מסע חתימות לרגל צאת סיפרה החדש, משתפת בקורותיה את חברה המוציא לאור.

מדובר במן רומן טרום תקופת המיילים של ימינו, המעביר באמצעות מכתבים קרעים, קרעים של סיפור.
הכל נבנה ומתבהר לאט וזה יפה, איכותי ומיוחד מאוד.

"הכל שבור כל כך…: הכבישים, הבניינים, האנשים. בעיקר האנשים."

יש משהו ייחודי בתיאור תקופת 'אחרי מלחמת העולם השנייה', באנגליה, כשהומור שחור ומתנשא בסגנון אנגלי ממלא את הדפים (וכמה שזה נעים…).

הסיפור איטי, אבל מדויק. והדמויות נבנות באופן מעניין עד מרגש.

מדובר בריבוי דמויות, אבל מעניינות, מלאות ומובהקות שיחד בונות תמונה של כפר קטן (בעצם אי) ששרד את תקופת המלחמה, בקושי שמהול בהרבה חוכמה.

להמשיך לקרוא מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

13 דקות / שרה פינבורו

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

היא נמצאה ללא רוח חיים, חנוטה בקור המקפיא של הנהר (ואולי זה לא מדויק).
עכשיו כוורת התיכון עולה על גדותיה והחיים החברתיים גועשים, כי התעלומה קשורה בבני נוער מלאי
הורמונים משתוללים, ושיקולים חברתיים זרים לכל (ולקול) הגיון.
זוכרים את טווין פיקס? כך זה מתחיל גם כאן.

זה סיפור בלשי שמתקדם לאט, מתואר מנקודות מבט שונות, כולל דו"חות משטרתיים ושיתוף מספת
הפסיכולוג (פסיכולוגית במקרה זה).

להמשיך לקרוא 13 דקות / שרה פינבורו

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

החיים הלא כל כך מושלמים שלי / סופי קינסלה

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשזה מתוק, זה ממש מתוק.

מתוק שגורם לי לחייך, להתאהב בדמות הראשית (לרוב אני לא מאגף המתאהבות) ולקרוא מאוד ואפילו מאוד מאוד מהר.

מדובר בסיפור חייה של צעירה בריטית, המנסה את מזלה בעולם השיווק והמיתוג הלונדוני, הרחק מהחיים שהכירה כשגדלה בחווה חקלאית שכוחת אל.

מעבר ושילוב של ילדת כפר בעיר הגדולה, תפקיד קטן בחברה גדולה וכסף, או בעיקר מחסור בכזה, הם התפאורה וגם השחקנים הראשיים במחזה חייה של הדמות הראשית. תקראו לה 'קייט', 'קאט', או 'קייטי' (תלוי בשלב ההתפתחותי בו תפגשו בה).

להמשיך לקרוא החיים הלא כל כך מושלמים שלי / סופי קינסלה

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

לאהוב את ג'ייסון ת'ורן / אלה מייז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂
תארי לעצמך שהחבר הכי טוב של אחיך הגדול, החבר הזה שהיית מאוהבת בו עד מעל הראש, החבר הזה שתמיד ראה בך את הילדה הקטנה והחמודה, החבר הזה הופך לכוכב סרטים ענק בהוליווד, והוא הולך לשחק בסרט שמבוסס על ספר רומנטי – שאת כתבת!
אוליב טיילור כתבה ספר רומנטי שהפך לרב מכר, הזכויות נקנו, הספר הולך להפוך לסרט.
אך הכל משתנה כאשר אוליב מגלה שמי שישחק את הגיבור הראשי הוא לא אחר מאשר אהבת הנעורים שלה, ג'ייסון ת'ורן.
ג'ייסון היה חברו הטוב ביותר של אחיה הגדול של אוליב, עד שיום אחד הוא פשוט נעלם… שנים לאחר מכן הפך לכוכב קולנוע אהוב ונערץ, המפגש המחודש בין השניים מציף נשכחות ושם העלילה רק מתחילה.
*את הספר שמעתי באודיו באנגלית

להמשיך לקרוא לאהוב את ג'ייסון ת'ורן / אלה מייז

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה. תהנו🙂

"תמיד אנחנו משקרים לעצמנו".
כך זה מתחיל ומיד שובה אותך (אותי), פשוט כי אין אמת גדולה יותר.
אותו פרק ראשון מסתיים במשפט החוזר "תמיד אנחנו משקרים לעצמנו. כי האהבה אינה יכולה לעמוד בפני האמת".
(שוקלת אפשרות ממשית של עילפון מאושר ברגע זה).

מה שמוביל אותנו
זה פחד משינוי?, מכסף?, הצלחה?, אולי פחד מהחלומות שלנו?.

אולי זה הגילוי שהדבר המפחיד ביותר בחלומות, הוא לא הוויתור עליהם, אלא ההגשמה של כולם.

כי מי אנחנו ללא החלומות שבונים אותנו?

להמשיך לקרוא הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

שנתחיל בשם?
מישהו אמר 'מכשפה', שילב במשפט את התואר 'אדמונית' ולא ציפה למצוא אותי בסביבה?
זו לא אשמתי, האמנתי שקוראים לי.

זה מתחיל מוזר, ומה זה בעצם 'מתחיל' בנובלה בת 38 עמודים?
כי מתחיל, זה ממשיך וכבר כמעט נגמר, ובואו נודה שכמו שזה מתחיל, זה גם נשאר (מוזר).
ואין לי דבר נגד מוזרות, גם לא נגד הזיה, חוסר שפיות מכוון (או לא) וההתנדנדות הנעימה בין כאן לאשפוז.
הכול מקובל, שריר וקיים.

להמשיך לקרוא הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק / גייל פארנט

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂

תכירו, קוראים לה שילה לוין.
אבל תעשו את זה מהר, היא בדיוק החליטה להתאבד.

כמי שנעה בין מרמור להתנשאות וחיה (ואולי כבר לא), במרוץ אל הבעל הנכסף, בין אלפי נשים בעלות פוטנציאל זהה או כזה העולה על שלה (והיא יודעת את זה), שילה מחליטה לשים לזה סוף! ומתיישבת לכתוב מכתב פרידה.

זה הזמן להעלות את רגעי השיא (המעטים) ואת ההשפלות/הנפילות/ התקריות העלובות (הרבות) בחייה של יהודייה, רווקה ניו יורקית (או ניו יורקרית).
בדרך היא גם חובטת רעיונית בכל מי שנקרה בדרכה, צוחקת על עצמה ועל הסביבה ובוחנת מחדש את אמונותיה (ואת שלנו תוך כדי), תפלות או לא.

להמשיך לקרוא שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק / גייל פארנט

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

רק עוד יום אחד / קריסטין הרמל

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 4 דקות. תהנו🙂

לפני הכל, למה 'רק עוד יום אחד'?
אם במקור, קריסטין הרמל, מצאה לנכון לקרוא לנובלה הזו 'HOW TO SAVE A LIFE' ?
כי באותה מידה יכולנו לקרוא לה 'היו שלום', 'היה נעים ודי', או כל משפט סמי דטרמיניסטי אחר, רחמנא ליצלן.

וגם הבהרה קטנה.
בין הספרים שלי שוכב אחד שלא פתחתי.
הוא עוסק באוטיזם ובעשר השנים האחרונות, מאז שאני אמא, לא הצלחתי להביא את עצמי לפתוח אותו. בכל רגע נתון האמנתי שכשהאיום הפוטנציאלי של אוטיזם, יעבור אותנו (מתוקף גילן של הבנות), אשב ואקרא אותו. זה עדיין לא קרה.
הספר שלשמו התכנסנו לא עוסק באוטיזם. אבל אם הייתי יודעת במה הוא עוסק, לא הייתי פותחת גם אותו, בדיוק כמו את ההוא שמעלה אבק על המדף.
אבל קרה והתחלתי.
עכשיו בואו נתקדם.

להמשיך לקרוא רק עוד יום אחד / קריסטין הרמל

תנו בלייק ושתפו בכיף:)