קטגוריה: העוקצנית

יש למישהו טראש?
או בעצם, מצאתי טראש,
מישהו ביקש?

מדובר בספר שמנסה לבנות תיאור יפה ועכשיוי על חיילים אמריקאים שחוזרים משרות עקוב מדם בבלאגן העירקי. תוך כדי החזרה לשגרה, הם מביאים איתם את חוויות המלחמה, כמו גם מציפים אל פניי השטח, חוויות קשות נוספות. אותם חיילים, שבמקרה זה הם גם רופאים, מנסים להתקיים ולהיבנות בתוך מערכת יחסים אוהבת שזה עתה נולדה מזוועות המלחמה ההיא, והרי לכם אהבה כנגד סיכויים (אבל לא כולם), שמנסה לשרוד במרכז ניו יורק נטולת הדאגה.

הסיפור כשלעצמו מעניין והנושא המרכזי בו, המחייב התמודדות ארוכת טווח, ראוי לטיפול ספרותי (ולפסיכאטרי גם).

אלא שהנושא החשוב עטוף כאן בעטיפה זולה, לא ממוקדת ורווית דרמה שנולדה בכוח (או forced drama, כי כמו הרבה דברים אחרים, גם הביטוי הזה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית). להמשיך לקרוא גבול התשוקה : ללא מעצורים / סי די רייס

חיפשתי משהו חד ב"חפצים חדים", או לפחות מישהו כזה… (לא ממש מצאתי).

מדובר בספר מתח וזה לכל הפחות מה שקיוויתי למצוא.
אלא שהמתח העיקרי שמצאתי בין דפיו הראשונים של 'חפצים חדים', היה זה שהתבטא ברגליי העצבניות שקיפצו בחוסר סבלנות לאור כתיבה בוסרית ומוגזמת כאחד.

ושלא תבינו לא נכון, יש כאן סיפור ואפילו לא רע, אבל משהו (פחות בבניית התוכן, יותר בהסברים המייגעים), שלח אותי להרגע מקריאה בו מדי פעם.

להמשיך לקרוא חפצים חדים / גיליאן פלין

שנה מסתיימת, שנה מתחילה ולא משנה כמה טובה הייתה השנה היוצאת, תמיד נבקש לנו שנה טובה חדשה ואפילו יותר. כי כאלה אנחנו, תמיד מנסים לשפר.
ומה מוצלח יותר מלפרגן לעצמנו ולהתחיל את השנה עם ספר נהדר, כזה שיסמן לנו דרך אל כל הספרים שיבואו עלינו אחריו.
להמשיך לקרוא שנה מעולה של ספרים מעולים

או ככה לפחות מתאר 'בגנו של עוג' / לילה סלימאני
"היא היתה הנוירוזה שלו, השיגעון שלו, משאת נפשו.
החיים האחרים שלו".

זה ספר על מונוגמיה, על היסטריה (מוצדקת) ממונוגמיה, אבל בעיקר על השתקפות. כי כל מונוגמיסט מתחיל בינינו, יוכל למצוא פה משהו מעצמו, ממי שהפך או יהפוך להיות, ממש בקרוב.

יש כאן שבירה של תא, זוגיות במשבר המוגשת בתוך קפסולה של מציאות טהורה, כשכל אחד מהצדדים משמש סיבה ותוצאה להשתלשלות הארועים.

"האהבה קיימת, אין לה ספק בכך. אהבה גולמית, קורבן של היומיום. אהבה שאין לה זמן לעצמה."

להמשיך לקרוא פתאום מתברר שזוגיות זה לגמרי לא פשוט

"זוג חרדי צעיר מתיישב בשולחן הסמוך, אני ממהרת לסדר את החצאית שתכסה את הברכיים, אבל נזכרת שאני ברמת גן, ומפשקת אותן עוד יותר."

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 4 דקות. תהנו

להמשיך לקרוא האחרות / שהרה בלאו

ה-Daily Mail כתב עליו "רומן מרתק על אישה שלקחה את הדאגה האימהית למחוזות קיצוניים" וכמי שמנסה להימנע בדיוק מאותם מחוזות, רצתי לקרוא (והנה קיבלנו גם סיפור קטן שמתאר את כוחו של טיזר כתוב נכון).

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו

להמשיך לקרוא הסיפור שלי עם אליס / פרנצ'סקה ג'קובי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו

 

"זה ספר נשי במהותו (מטריאכלי אם תרצו), על נשים, עם נשים, מקבל, שופט, אוהב נשים ושונא גם (והקוראים אגב, בהחלט יכולים להיות גם גבריים)."

להמשיך לקרוא ג'יין יאנג הצעירה / גבריאל זווין

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂

טראומה, אובססיה, ספרתי עד שש, עד שש, עד שש ושוב. כמספר החלונות, כמספר סיבובי הידית, לחלק למספר לבני הזכוכית והוילונות.
זה לא עזר לי להרגע.
בואו נתחיל שוב.

היא אובססיבית, סוחבת טראומות עבר ולאט אבל בטוח תכניס אותנו אל עולמה המוזר. כן, גם היא יודעת ש"זה לא נורמלי", אבל זה לא משנה דבר.

להמשיך לקרוא אל הפינה האפלה ביותר / אליזבת היינס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

שבוע הספר הוא חג הקוראים. זה הזמן לחגוג את התחביב של כולנו, שלרוב הוא כבר מזמן בהגדרת דרך חיים.
קבלו המלצות על שניים עשר ספרים (אחד לכל חודש), שיארגנו לכם את רשימת הקריאה לשנה הקרובה ויסמלו את חגיגת הספרים האיכותיים, שאנחנו כל כך אוהבים.

להמשיך לקרוא המלצות לרגל שבוע הספר!!!

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

לכתוב שהרגשתי ללא מוצא בספר שזה שמו, זה לקחת את הבנאליות לפסגה חדשה. ובכל זאת, הנה אני כאן, אומרת בדיוק את זה, בנאלי או לא.
כי הספר הזה מתחיל איטי, אבל ממשיך איטי מאוד, שזה כמובן שינוי (ובמקרה זה, לא כל שינוי יתקבל בברכה).

וכך זה הולך…

עמוד 45 – אני מרגישה לכודה. הנסיון לפתח מתח לא עבד עלי וסוג המתח היחיד שמתפתח אצלי כרגע, דומה יותר לחוסר סבלנות ונובע משעמום עמוק, שזה כמובן לא טוב.

עמוד 48 – אל דאגה! התארגנתי על שרטוט אדריכלי של החלל. אני יודעת כבר איך נראים במדויק הלובי, האולם המרכזי, פינת הקפה, שני חדרי השרותים, הסורגים, חלונות שני חדרי השרותים, הכניסה, השלג (הכבד, קל כמו פודרה, עמוק, בשכבות, כזה שנשארות בו עקבות הנעליים, טובעני, עד המתניים, לא טובעני-רק עד הקרסול, כולל הגרביים הרטובות והנעליים שעושות 'פאטצ'-פאטצ' ' כשדורכים בהן) ועוד כמה תאורים שחסכתי מכם, תאמינו או לא.

להמשיך לקרוא ללא מוצא / טיילור אדמס