קטגוריה: הגבר שאיתנו

השבוע קראתי את "מה יש לאהוב בדורון", ספרה השלישי של מרב הלפרין, מהסופרות הקומיות המוצלחות בישראל. זה מתחיל כשגלי מחליטה לעשות מעשה ולממש את תשוקתה למאהב שלה, אבל הכל משתבש לה באופן הכי קטסטרופלי שיכול להיות והיא נותרת המומה ומזועזעת בצימר הרומנטי שבו התייחדו. להמשיך לקרוא אנרגיות שליליות

 

השבוע קראתי את "הבת מחוץ לארץ", ספרה של נג'את אל האשמי הספרדיה ממוצא מרוקני, שמתארת את חווית ההגירה בצבעים הכי עזים שלה, אלה שמפרידים בין דורות וקורעים משפחות. הגיבורות משתייכות לקהילה המרוקאית בעיר הקטלונית לה פלאנה. האם מנקה את בתיהם של עשירי העיר ואילו הבת לומדת ספרות בקולג' המקומי. היא קוראת את ג'ויס ואת אריך פרום ואת קפקא, ואט אט נוצר פער בינה לבין אמה.

להמשיך לקרוא כאורך הגלות

 

השבוע קראתי את "אנשים נורמלים", ספרה המדובר של סאלי רוני האירית. הגיבורה, מריאן, היא התלמידה הכי חכמה בבית הספר. אין לה חברים, בהפסקות היא קוראת ובנסיעות מרכיבה אוזניות, מנותקת לגמרי מסביבתה. קונל הוא כוכב קבוצת הכדורגל של בית הספר, חתיך, פופולרי. הרומאן שלהם הוא הכי מוזר ובלתי אפשרי.

להמשיך לקרוא תרגילים בהתבגרות

השבוע קראתי את "רומן", ספר הביכורים של מיכל קובזמן. הגיבורים הם איה ומיקי, המכירים בסדנת כתיבה, שכל אחד מהם מגיע אליה מסיבות אחרות. איה נמצאת בסדנה כדי להתחשבן עם עברה השחור, שכולו סמים ומין מזדמן, כל כך רחוק מאיה הנוכחית, החדשה, אשתו המושלמת של בועז, הגבר המושלם. מיקי, לעומתה, רוצה להתחשבן דווקא עם ההווה שלו, החיים שמרגישים לו ריקים, אבודים וחסרי מטרה. למרות המשפחה הנהדרת והאישה האידיאלית, רויטל, והבית המקסים בשכונה הנכונה – משהו חסר.

להמשיך לקרוא נפשות אפלות

השבוע קראתי את "בריכה עירונית", קובץ הנובלות של אדוה בולה. כל הגיבורים שלה שוחים באותו המקום, ושובות לב במיוחד הן הגיבורות.  הראשונה ביניהן, בנובלה "מסלול פרטי", היא שחקנית ומורה למשחק, נשואה ואם ממרכז תל אביב, שלקתה במחלה המעוותת את פניה אט אט.

.

.

להמשיך לקרוא מים עמוקים

השבוע קראתי את "רשימה לא סופית של הפחדים הכי איומים שלי" של קריסטל סאתרלנד. אחת לכמה שנים מופיע ספר נוער שגם מבוגרים נהנים לקרוא, מה שנקרא בעגה המקצועית "קרוסאובר". בפעם הקודמת זה היה "אשמת הכוכבים" המושלם של ג'ון גרין ועכשיו – "רשימה לא סופית של הפחדים הכי איומים שלי", ספר שמצליח לגעת בהומור מעודן וברגישות מקסימאלית במקומות הכי רגישים וכואבים שלנו. כמו חיבוק מנחם.

.

.

להמשיך לקרוא מי מפחד מספרי נוער?

השבוע קראתי את "לגנוב את השמש", ספר הביכורים של עיתונאית "לאשה" אורית מרלין-רוזנצוויג. הספר נפתח בתחילת שנות ה-90, ימי האינתיפאדה הראשונה, בקורס מדריכות חי"ר מורעלות להדהים באמצע שום מקום בשומרון. הן שלוש – איה, המספרת, יפהפייה תל אביבית עזת מבע; רונית, קיבוצניקית חלומית מהצפון, ושמרית, שעלתה מארה"ב מתוך שליחות ציונית נחושה.

.

להמשיך לקרוא מורעלות

השבוע קראתי את "על מקום הימצאה" של תמר קפלנסקי, המספר על הגר, מפיקת טלוויזיה, שרגע לפני גיל 40 משאירה מאחור את בעלה ושתי בנותיה ונוסעת להודו – לא לתמיד, רק לחתונה של החברה הכי טובה שלה, מאיה – אבל הנסיעה הזו תשנה את חייה.

זה לא הספר הראשון על ישראלים בהודו, ובטח שלא על משבר אמצע החיים, אבל הוא לא דומה לשום דבר אחר, בעיקר בזכות הקול הכל כך מיוחד של הגר, קולה של קפלנסקי. בניגוד לכל הציפיות והחששות, דווקא בהודו היא מרגישה הכי בבית ומשתחררת מהכל – מרגשות האשם ומהלא-נעים הנצחי, המלווה אותה כאישה, כאמא וכאדם.

להמשיך לקרוא חופש אמיתי

השבוע קראתי את "מגבריות לחירות" של הפסיכולוג הקליני אמנון טולידאנו, ספר בעל חשיבות עצומה, במיוחד בעידן ה-#metoo מצד אחד, וזוועות מסוג איה נאפה מצד שני.

מה שמייחד את ספרו של טולידאנו הוא הגישה. קראנו ספרים המבקשים לייצר "מודל גבריות חדש", מעין זכר מודרני משוכלל שמסוגל גם לבכות ולהביע רגשות וכאילו מחובר ל"צד הנשי" שלו. טולידאנו נמצא הרבה מעבר לכך, בחלל אחר, מסקרן ומרתק. הוא לא רוצה להמציא את הגבריות מחדש, אלא להשתחרר ממנה לגמרי.

להמשיך לקרוא מדוע הספר "מגבריות לחירות" הוא קריאת חובה לגברים?

השבוע קראתי את "30 לילות" של כריסטין ד'אבו, ספר שלטעמי מצביע על המגמה המשמחת ביותר בספרות הארוטית בתקופה האחרונה – סקס זה מצחיק!

הגיבורה, גלנה, היא עוזרת מחקר אפרורית שכבר התייאשה מזמן מגברים ודייטים, אבל אז היא מוצאת במקרה, דווקא בלוויה של סבתה, חפיסת קלפים שעל כל אחד מהם רשומה הנחייה לסוג אחר של פעילות מינית, ולמחקר הזה היא יוצאת לשמחתה עם אריק, הפרופסור החתיך, שהחברה הכי טובה שלה ממש הכריחה אותה להתנפל עליו ולא לשחרר. אז ברור שגלנה רוצה ממנו הרבה יותר מסקס ושהדרך להגשמת החלום תהיה ארוכה ומסובכת, אבל העניין המרכזי כאן הוא בעצם הגישה: גלנה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, היא יודעת לראות את עצמה מבחוץ ולהבין עד כמה המצב מגוחך ומשעשע, וממש לא עצוב או מדכא בשום פנים ואופן.

להמשיך לקרוא האם סקס זה מצחיק?