מה אתה מסתכל על / תמר מרין

גם כשהייאוש הקיומי ותוגת הישראליות מכים בכם ללא רחם, יש מקום אחד שבו תוכלו למצוא נחמה: זה בזרועות זו. נא להתחבק עכשיו.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

להמשיך לקרוא מה אתה מסתכל על / תמר מרין

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

קמע / רוברטו בולוניו

אז או שאת מתנשקת ומתאהבת, או שאת מכסה את פיך והופכת למוזה, אייקון, אבל נותרת בודדה. לפעמים, להיות דמות גדולה מהחיים זה לא כיף בכלל.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

להמשיך לקרוא קמע / רוברטו בולוניו

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

אושר למין האנושי / פ"ז רייזין

השבוע קראתי את "אושר למין האנושי", ספרו שובה הלב של פ"ז רייזין האנגלי, שהגיבור שלו, איידן, נקרא על שם האותיות הראשונות של שמו באנגלית, AI, בינה מלאכותית. איידן הוא פיסת טכנולוגיה מתקדמת מהעתיד הקרוב מאוד, שאולי אפילו קורה עכשיו. הוא נמצא עדיין בשלב הניסוי, הכולל בין השאר גם אינטראקציה עם ג'יין בת ה-34, בחורה מצודדת ואינטליגנטית, שנפגשת עימו כדי לתגבר את יכולותיו הבינאישיות באמצעות שיחה וגירוי קוגניטיבי אינטלקטואלי.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

להמשיך לקרוא אושר למין האנושי / פ"ז רייזין

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

היום יהיה שונה / מריה סמפל

השבוע קראתי את "היום יהיה שונה" של מריה סמפל וחשוב לי לומר דבר אחד:
אל תתנו לו לבלבל אתכם.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

להמשיך לקרוא היום יהיה שונה / מריה סמפל

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

פשוט תגידי לא!

אין ברירה, זה הגיע לי עד פה וצריך לדבר על הטרנד החברתי/ זוגי המבאס של העונה:

הצעות נישואין גרנדיוזיות המתרחשות במהלך הופעות גדולות.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

להמשיך לקרוא פשוט תגידי לא!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

בואו לקרוא מה רן בן נון, המבקר הספרותי של ידיעות אחרונות חשב על הספר – 'בגנו של עוג'!

השבוע קראתי את "בגנו של עוג", ספרה הראשון של לילה סלימאני, שלא מכבר התעלפנו מ"שיר ענוג" הנפלא שלה. הגיבורה היא אדל, כתבת פוליטית בעיתון פריזאי נחשב, אבל היא היתה מעדיפה לחיות חיי בטלה של עשירים, ליהנות עד הסוף מיופייה הכובש.

להמשיך לקרוא בואו לקרוא מה רן בן נון, המבקר הספרותי של ידיעות אחרונות חשב על הספר – 'בגנו של עוג'!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

האם זה הדבר הכי יפה שגבר יכול לרצות?

השבוע קראתי את "תקלה בקצה הגלקסיה", קובץ הסיפורים החדש של אתגר קרת, וכמובן שהכי אהבתי את הסיפור הכי מוזר בו, זה שלפני האחרון בספר, "פיינאפל קראש". למה? כי הוא מספר על האהבה הכי מוזרה, הכי לא הגיונית, הכי בלתי אפשרית.
הבחור הוא סוג של בטלן סטלן חסר מעש, שביום הוא סוג של עוזר גנן בגן ילדים ויש לו מנהג קבוע: כל ערב, לפני השקיעה, הוא יושב מול הים וצופה בשמש הצונחת לאיטה תוך שהוא מעשן לעצמו ג'וינט בריא ועסיסי בכיף שלו. סבבה? סבבה.
האישה, לעומת זאת, היא ההיפך הגמור: עורכת דין קרייריסטית נמרצת מחויטת שלא רואה ממטר ויודעת בדיוק מה היא רוצה. אבל כשהיא עוברת לידו במקרה על הטיילת, כל מה שמתחשק לה באותו רגע זו שאכטה אחת עמוקה ומספקת, זבנג של אושר ורוגע ישר לריאות הלחוצות מעמל היום. אז היא עוצרת ומבקשת, ברור שהוא מסכים.
וככה לאט לאט זה קורה. המפגש המקרי הופך למעין סידור קבוע מוזר כזה. הבחור הוא ההפסקה שהאישה חייבת לעצמה מהחיים הבלתי נסבלים שלה, הרגע שלוקח אותה בגעגוע עצום אל הצעירה שהייתה פעם – חסרת דאגות, משוחררת, נושמת, בלי כל הכבלים שהעולם ההישגי ונטול המעצורים שבו היא מתקיימת הטיל עליה ועל נשמתה.
האם זה לא הדבר הכי יפה שגבר יכול לרצות? להיות החופש של האישה שאיתו, המפלט שלה, המקום שבו היא נרגעת ומתרפקת ומוצאת נחמה? מה בעולם יכול להיות יותר מתוק וענוג מזה? אפילו אם זה רק לרגע אחד חולף.

הסתקרנתן מהספר תקלה בקצה הגלקסיה?

כאן אתן מוזמנות לקרוא את הפרק הראשון

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

יומן צבים / ראסל הובן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

השבוע קראתי את "יומן צבים" של ראסל הובן, ספר על שני אנשים בודדים בלונדון העליזה של 1975, שמתחברים סביב אובססיה משותפת – לשחרר לחופשי את צבי המים מגן החיות המקומי.

ניארה ה' היא סופרת ילדים במשבר כתיבה עמוק, בלי חתולים ולא צמחונית, למזלה. ויליאם ג' הוא מוכר בחנות ספרים, גרוש. אנשים שקצת הרימו ידיים במרוץ החיים והצבים האומללים מעניקים להם מטרה מוזרה כלשהי.

להמשיך לקרוא יומן צבים / ראסל הובן

תנו בלייק ושתפו בכיף:)