"רציתי להגן עליה מפני העולם, מפני המכאובים. באותו זמן, באופן אנוכי לגמרי, כל מה שרציתי היה שתישאר קרוב אליי. רציתי להרגיש אותה על עורי, על שפתיי, על חזי. רציתי להרגיש אותה בתוך הלב שלי…
הלב שלי… לעזאזל עם הלב.
לא הייתי בטוח שהוא עוד זוכר איך לפעום"
גרייסלין מיי האריס (גרייס) חוזרת לעיירת ילדותה , צ'סטר, לאחר שבעלה פין עזב אותה. לאחר חמש עשרה שנים ביחד ושבע הפלות שבהן לא הצליחו היא ופין להביא ילד לעולם, היא הסתגרה בתוך עצמה. גרייס מאמינה שהיא זו שהבריחה את בעלה ומאשימה בעיקר את עצמה בכישלון נישואיה.
"כשאומרים לך שדבר מסויים היה מקרי לגמרי, אקראי בכל מובן שהוא, אומרים לך גם משהו אחר – שלא משנה מה תעשי, שלא משנה אם תעשי הכל כמו שצריך, אם תתלבשי כמו שצריך ותתנהגי כמו שצריך ותצייתי לכל הכללים, הרוע ימצא אותך בכל מקרה."
"תשוקה היא דבר חמקמק, היא משתחלת מתחת לעורו של אדם כדי לשבות אותו, להתגרות בו, להעצים את תחושותיו ולהתפשט בכל גופו, עד שהמחשבות הופכות לעיסת בוץ והלב דוהר בניסיון להימלט מהחזה."
"בבית הקר וחסר התקווה הזה, הוא היה האש ואני הפרפר"
"בכל פעם שידיו נגעו בי הרגשתי כאילו נאמר משפט. קיוויתי שבכל פעם שהנחתי את ידיי עליו, הוא יכול היה להרגיש את כל הדברים שחשבתי עליו, ואת כל מה שהרגשתי כלפיו. הוא היה נפלא ואהבתי אותו, יותר משחשבתי שאני מסוגלת. איך יכולתי לחשוב שכל מה שאי פעם הרגשתי כלפי מישהו לפניו התקרב בכלל למילה אהבה ?"
"זה גורם לי לתהות, האם מכנסי קרגו הם תמיד הדוקים כל כך. לא חשבתי שכן. אולי לדין יש חייט שעובד תמורת שכר טרחה קבוע ומכין לו מכנסי קרגו מיוחדים, שמבליטים את התחת שלו ? זה נראה כמו משהו שמתאים לו לעשות, ממזר שחצן שכמותו."
