"כפסיכולוג , היה לי ברור שהיא סבלה מטראומה קשה סביב מותו של גבריאל, והשתיקה הזאת היתה ביטוי של הטראומה, משלא יכלה להשלים עם מה שעשתה, אלישה גמגמה עד שנעצרה, כמו מכונית מקולקלת. רציתי לעזור להתניע אותה מחדש – לעזור לאלישה לספר את הסיפור שלה, להירפא ולהבריא.
רציתי לתקן אותה."
במטופלת השקטה יש את כל מה שאני מחפשת בספרים. הוא חכם וכתוב נפלא. בעלילה יש כמה מערכות יחסים – מערכת יחסים רומנטית, מערכת יחסים חברית ואובססיבית, ומערכת יחסים של מטפל ומטופל. מיכאלידס מצליח להכניס בספר אחד כמה רבדים וכמה זמנים שכולם משתלבים אחד בשני בצורה מושלמת.
כמו שאפשר להבין הספר הזה הוא אחד הטובים שקראתי השנה.
"הבטתי בצדודיתו של סלבטורה. מבנה הלסת שלו העיד על עוצמה, ועיניו הסגירו את העובדה שהיה חבוי בתוכו רובד עמוק יותר, אפל, שאליו קיבלתי הצצה בלבד. תהיתי מי האיש הזה ומה היה עליי לצפות ממנו."
"ידו אחזה בעורפי והחזיקה אותי במקומי, אך לא התכוונתי ללכת לשום מקום. מאחורי הלהט שבעיניו הסתתר עצב כה רב שנגע בליבי, ורציתי למחוק אותו, לקחת אותו ממנו. "
"בפני העולם החיצון סברינה ג'יימס מצליחה להעמיד פנים של קשוחה ואדישה לכול, אבל במציאות היא פגיעה, מתוקה וענוגה. אני מחליק זרוע מתחת לצווארה, ואפילו מתוך שינה היא פונה אליי, רגליה משתלבות ברגליי. אנחנו ישנים עטופים זה בתוך זו.
"אהבה .
"אין צורך במילים כי יש לנו משהו טוב יותר. יש לנו את הצלילים שלנו. זה רק אנחנו והשיר שלנו, המנגינה הפועמת בינינו, מזינה, מתיכה והופכת אותנו לישות אחת"
"היא הייתה אכולת געגועים הביתה. געגועים לקול הרך של אימה, לגאוותו הנוקשה של אביה, לתמיכתו המבודחת של רנזו בהתמרדויות הקטנות שלה. במשך שנים היא עקבה אחריו כצל, והוא היה קול התקווה שלה. אבל יותר מכל היא התגעגעה לסרינה. נומי תמיד ידעה שיום אחד תצטרך להיפרד מהוריה ומאחיה. אבל היא וסרינה היו אמורות להישאר יחד."
"הוא מעלה לי את הדופק בצורה שחשבתי שהיא רק נחלת הזיכרון שלי. כי להיות קרובה אליו זה כמו לקלף שכבות של נייר קרפ עדין, שעוטפות אוצר שארזת ושמת איפשהו כדי לשמור עליו ושכחת ממנו.
