Beautiful Hearts Duet / אמה סקוט

★★★★★

סקירה על דואט (2 ספרים) שקשורים אחד לשני, לא יכולים להיקרא בנפרד.

ספר ראשון: Bring Down the Stars

ספר שני: Long Live the Beautiful Hearts

ז'אנר: דרמה רומנטית.

חלק מסדרה: כן, דואט

קיים בעברית: לא

זוהי אחת הסקירות הכי קשות ומורכבות שכתבתי. אני מרגישה שכל מילה שאכתוב לא תעשה מספיק חסד עם הספרים המופלאים האלו, ששברו את ליבי, ניפצו אותו לרסיסים ואט אט עם כל מילה ומשפט הרכיבו אותו מחדש.

הכרתי את הסופרת אמה סקוט ממש לא מזמן וכבר הספקתי לקרוא ארבעה ספרים שלה, שכל אחד מהם היה עולם והשראה בפני עצמו.

הסופרת הזו נכנסה לי עמוק לנשמה עם כתיבתה המרגשת, הנוגעת והמשובחת ובייחוד עם הפואמות והשירה שהיא משלבת במגוון ספריה שמפגינות את כשרונה היוצא דופן.

הסופרת איבדה את בתה בת העשר ביוני האחרון, עקב בעיית לב מולדת והדואט הזה נכתב בשבילה ובהשראתה. בהחלט הרגשתי את העומק הרגשי ואת המחוייבות של הסופרת ליצור את הספרים הכי מדהימים שיש עבור הילדה שלה.

הדואט הזה הוא משולש אהבה ששילב את כל קשת הרגשות האפשרית. בכיתי, התרגשתי, שמחתי, נעלבתי, התעצבתי, כעסתי ובעיקר הרגשתי חלק בלתי נפרד מהמסע שהדמויות האלו עברו.

לא יכולתי לעזוב את הספרים, לא יכולתי להפסיק לקרוא, לא יכולתי שלא להישאב למערבולת הרגשית ולרכבת ההרים המטורפת שהספרים האלה לקחו אותי אליו.

“I feel like I’m on a roller coaster I didn’t want to ride in the first place. But once I got on, I took the ride. Up, down. High, low. And now I can’t get off.”

הרגשתי שכל מילה שנכתבה לא נכתבה סתם. הייתה משמעות לכל משפט, לכל סיפור, לכל רגע, לכל התפתחות בעלילה. הסופרת רצתה ללמד את הקורא על נושאים מסויימים, לגרום לו לסלוח לעצמו על טעויות שאולי עשה במהלך חייו, ליצור בו תחושה של חמלה והסתכלות על האחר ולגרום לנו להיות אנשים רכים יותר, נחמדים יותר וסבלניים יותר.

הדבר אולי החשוב מכולם הוא שהייתה אחידות בין שני הספרים. שניהם שידרו באותה שפה, שניהם היו באותה רמה, שניהם ריתקו אותי ושניהם גרמו לי להרגיש הכל. שני הספרים היו מדהימים, יוצאי דופן, מיוחדים ומרגשים.

הספרים נכתבו בגוף ראשון, מנקודת מבטם של ווסטן, אחת הדמויות הגבריות ואוטם (Autumn – סתיו), הבחורה.

קונור וווסטן (Connor , Weston), שני הגברים, הכירו אחד את השני בגיל העשרה בבית הספר ומאז לא נפרדה דרכם. הם היו החברים הכי טובים, יותר מאחים, יותר מקשר דם, נשמות תאומות.

Our friendship was instant, as if we’d known each other in a past life and were just picking up where we left off.

הם עזרו אחד לשני כל חייהם והתמיכה שלהם אחד בשני הייתה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור.

כל מקום בו ווסטן הלך, קונור הלך אחריו וההפך.

הקשר שלהם היה מאד מורכב, מעניין וייחודי ונהניתי לקרוא על חברות כזו בין שני גברים.

Connor was already sunk into my marrow, blood, and bones. I need him just as much. I hugged him back hard. I’d die for him.

למרות שקונור ווסטן היו חברים הכי טובים, השוני ביניהם בלט.

קונור הוא ילד השמנת, העשיר, שמגיע ממשפחה בעלת מעמד גבוה וחשוב עם הורים קרים, מאופקים ומעצבנים שכל מה שחשוב להם היא התדמית הציבורית.

למרות היותו אדם מקסים עם חיוך ממכר וכריזמה מטריפה, להוריו זה אף פעם הספיק והוא נלחם כל חייו כדי לעמוד בציפיות הבלתי אפשריות שלהם ממנו.

ווסטן, הגיע ממשפחה ענייה, עם שתי אחיות ואמא מטורללת וכיפית שהוסיפה המון פלפל לעלילה. אביו של ווסטן נטש אותם כאשר הוא היה בן שבע והעובדה הזו רודפת אותו במהלך כל חייו.

ווסטן מצטייר כלפי חוץ כילד הרע, כאנתיפט ולא חברותי אך בפנים יש לו נפש רכה, אהבה ענקית לתת לאדם המתאים וכשרון גאוני לכתיבת פואמות ושירים מרסקים.

You're a poet encased in warrior's armor.

כאשר שניהם (בהפרש של דקות) פוגשים את אוטם (Autumn), הרומנטיקנית חסרת התקנה, הבחורה היפהפייה עם השיער האדום ועור הפורצלן, משהו משתנה וכל חייהם מתהפכים.

Her name was Autumn. Of course it was. As if her parents knew she’d grow up to be a living embodiment of the season. Coppery hair, like an October forest of turning leaves. Hazel eyes that were mostly rich brown, but flecked with gold, green and amber, and weighted with sadness.

שלושתם יוצאים יחד למסע מטורף שכלל הרבה יותר ממשולש אהבה רגיל ובנאלי.

"…I’m telling you, Wes, if you and I merged into one person, we’d be Autumn’s perfect guy.”

שלושת הדמויות שכיכבו בספר הזה היו אמיתיות, מורכבות, מלאות באופי ופשוט מדהימות.

היו כל כך הרבה שכבות לספרים הללו והסופרת הצליחה לשקף ולגרום לקוראים להרגיש כל מה שהדמויות עברו.

כן, הדואט הזה היה עצוב.

כן, קרו בו טרגדיות.

כן, הוא היה לא קל לקריאה,

אבל, ויש אבל גדול, הדואט הזה זעק אופטימיות. גם ברגעים הכי קשים והכי כואבים, תמיד היה שביב וניצוץ של תקווה שהיה שם ולא כבה.

Things happen for a reason. All things. Even the terrible ones.

מה שאהבתי במיוחד, היא הדרך שבה הסופרת בחרה לכתוב את האמת, לא לייפות את המציאות, לא לעשות רומנטיזציה לדברים. היא הציגה את הכל גם אם זה היה קשה, גם אם זה היה כואב, גם אם זה לא היה מושלם. זה מה שהפך את הספרים לכל כך מיוחדים וחשובים בעיניי.

אני יכולה להגיד שהדואט הזה לימד אותי המון, הוא שבר אותי, איחה ובנה מחדש. אין לי יותר מה לומר מאשר רוצו לקרוא, אחד הדואטים הכי יפים שקראתי בחיי.

5 כוכבים.

For you, I would

bring down the stars,

wreath their fire

around your neck

like diamonds,

and watch them

pulse

to the beat of your heart

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *