מחבר: רן בן-נון

גם כשהייאוש הקיומי ותוגת הישראליות מכים בכם ללא רחם, יש מקום אחד שבו תוכלו למצוא נחמה: זה בזרועות זו. נא להתחבק עכשיו.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו

להמשיך לקרוא מה אתה מסתכל על / תמר מרין

האם הגיבור הוא סוטה פריקי, או שכולנו כאלה?

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו

להמשיך לקרוא מרק סוס / ולדימיר סורוקין

אז או שאת מתנשקת ומתאהבת, או שאת מכסה את פיך והופכת למוזה, אייקון, אבל נותרת בודדה. לפעמים, להיות דמות גדולה מהחיים זה לא כיף בכלל.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו

להמשיך לקרוא קמע / רוברטו בולוניו

השבוע קראתי את "אושר למין האנושי", ספרו שובה הלב של פ"ז רייזין האנגלי, שהגיבור שלו, איידן, נקרא על שם האותיות הראשונות של שמו באנגלית, AI, בינה מלאכותית. איידן הוא פיסת טכנולוגיה מתקדמת מהעתיד הקרוב מאוד, שאולי אפילו קורה עכשיו. הוא נמצא עדיין בשלב הניסוי, הכולל בין השאר גם אינטראקציה עם ג'יין בת ה-34, בחורה מצודדת ואינטליגנטית, שנפגשת עימו כדי לתגבר את יכולותיו הבינאישיות באמצעות שיחה וגירוי קוגניטיבי אינטלקטואלי.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו

להמשיך לקרוא אושר למין האנושי / פ"ז רייזין

השבוע קראתי את "היום יהיה שונה" של מריה סמפל וחשוב לי לומר דבר אחד:
אל תתנו לו לבלבל אתכם.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו

להמשיך לקרוא היום יהיה שונה / מריה סמפל

אין ברירה, זה הגיע לי עד פה וצריך לדבר על הטרנד החברתי/ זוגי המבאס של העונה:

הצעות נישואין גרנדיוזיות המתרחשות במהלך הופעות גדולות.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו

להמשיך לקרוא פשוט תגידי לא!

השבוע קראתי את "בגנו של עוג", ספרה הראשון של לילה סלימאני, שלא מכבר התעלפנו מ"שיר ענוג" הנפלא שלה. הגיבורה היא אדל, כתבת פוליטית בעיתון פריזאי נחשב, אבל היא היתה מעדיפה לחיות חיי בטלה של עשירים, ליהנות עד הסוף מיופייה הכובש.

להמשיך לקרוא בואו לקרוא מה רן בן נון, המבקר הספרותי של ידיעות אחרונות חשב על הספר – 'בגנו של עוג'!

השבוע קראתי את "תקלה בקצה הגלקסיה", קובץ הסיפורים החדש של אתגר קרת, וכמובן שהכי אהבתי את הסיפור הכי מוזר בו, זה שלפני האחרון בספר, "פיינאפל קראש". למה? כי הוא מספר על האהבה הכי מוזרה, הכי לא הגיונית, הכי בלתי אפשרית.
הבחור הוא סוג של בטלן סטלן חסר מעש, שביום הוא סוג של עוזר גנן בגן ילדים ויש לו מנהג קבוע: כל ערב, לפני השקיעה, הוא יושב מול הים וצופה בשמש הצונחת לאיטה תוך שהוא מעשן לעצמו ג'וינט בריא ועסיסי בכיף שלו. סבבה? סבבה.
האישה, לעומת זאת, היא ההיפך הגמור: עורכת דין קרייריסטית נמרצת מחויטת שלא רואה ממטר ויודעת בדיוק מה היא רוצה. אבל כשהיא עוברת לידו במקרה על הטיילת, כל מה שמתחשק לה באותו רגע זו שאכטה אחת עמוקה ומספקת, זבנג של אושר ורוגע ישר לריאות הלחוצות מעמל היום. אז היא עוצרת ומבקשת, ברור שהוא מסכים.
וככה לאט לאט זה קורה. המפגש המקרי הופך למעין סידור קבוע מוזר כזה. הבחור הוא ההפסקה שהאישה חייבת לעצמה מהחיים הבלתי נסבלים שלה, הרגע שלוקח אותה בגעגוע עצום אל הצעירה שהייתה פעם – חסרת דאגות, משוחררת, נושמת, בלי כל הכבלים שהעולם ההישגי ונטול המעצורים שבו היא מתקיימת הטיל עליה ועל נשמתה.
האם זה לא הדבר הכי יפה שגבר יכול לרצות? להיות החופש של האישה שאיתו, המפלט שלה, המקום שבו היא נרגעת ומתרפקת ומוצאת נחמה? מה בעולם יכול להיות יותר מתוק וענוג מזה? אפילו אם זה רק לרגע אחד חולף.

הסתקרנתן מהספר תקלה בקצה הגלקסיה?

כאן אתן מוזמנות לקרוא את הפרק הראשון

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

השבוע קראתי את "הת'ר, הטוטאליות", ספרון שכתב מתיו ויינר, היוצר האגדי של סדרת המופת "מד מן"…

כלכלן מוצלח ויחצנית סבירה, שהייתה לעקרת בית, מביאים לעולם ילדת פלא – הת'ר, הדבר היחיד שעשו כמו שצריך בחייהם הבינוניים. הת'ר משפיעה על הסביבה שלה באופן מופלא – היא מפיצה אור וחום, גורמת לאנשים להיות שמחים.

בצד השני של העיר גדל בובי, ואם הת'ר היא האור, בובי הוא החושך. הוא נולד לאם נרקומנית וגדל בכוחות עצמו, וכבר כנער נכנס לשלוש שנים בכלא לאחר שניסה לאנוס את שכנתו. גם לו יש השפעה על אנשים, אבל הוא מנצל אותה לרעה. הוא מביט בבני אדם ככלים לסיפוק צרכיו, רצונותיו ומאווייו. הוא הדארת' ויידר של הסיפור מול הנסיכה ליה, שהיא הת'ר.

להמשיך לקרוא הת'ר, הטוטאליות / מתיו ויינר