ספרי רומנטיקה מומלצים
השבוע קראתי את "מגע של חסד", ספרה החדש של המלכה האם דניאל סטיל, שמספר על סידני, אישה שבגיל 49 נשארת בלי כלום, כמעט. בעלה האהוב נהרג לפתע בתאונת אופנוע וכיוון שלא טרח לעדכן את צוואתו מאז נישואיהם, לפני 16 שנים, כל רכושו העצום, כולל הבית המפואר בקונטיקט שבו סידני מתגוררת – הכל הולך לשתי בנותיו המרושעות מנישואיו הראשונים, שפשוט לא סובלות אותה.
.
השבוע קראתי את "איך ללטף קיפוד", הרומן הראשון של מור אסאל, שמספר על נוגה, אישה באמצע החיים, בורגנית מסודרת מהשרון ומורה לקרמיקה, עם בעל מוצלח ושני ילדים נהדרים – ומשהו שתמיד חסר.
.
השבוע קראתי את ה"האחות האבודה" של דיינה ג'פריס, שמספר על בל, יפהפייה אדמונית חלומית ממחוז צ'לטנהאם האנין באנגליה, שמפליגה ב-1936 לראנגון, בורמה, כדי להיות זמרת בבית מלון יוקרתי, המשרת את התיירים ואנשי העסקים הבריטים הגודשים את העיר.
.
השבוע קראתי את "איטלקית למתחילים" של קריסטין הרמל, המספר על קט קונלי, בת למשפחה אירית מניו יורק, שרגע לפני יום הולדתה ה-35 עוזבת את האיש שאיתו היתה אמורה לבלות את שארית חייה, הגבר האידיאלי, כי היא פשוט לא מאוהבת בו – איזו סיבה מוזרה.
.
השבוע קראתי את "שלוש משאלות", ספרה החביב של ליאן מוריארטי האוסטרלית.
כמה חביב? ככה – הן שלישיית אחיות, הן בנות 33 והן כוכבות הספר "שלוש משאלות" – זה הגימיק ששלפה מוריארטי האוסטרלית ביצירת הביכורים שלה, 100 אחוז צ'יק ליט טהור ללא תוספי טעם וריח – רחוק מאוד מיצירותיה המאוחרות והמוערכות..
.
השבוע קראתי את "העדויות", ספר ההמשך ל"סיפורה של שפחה" מאת מרגרט אטווד.
גלעד של אטווד הוא אחד המקומות המפורסמים והחשובים בספרות השנים האחרונות – בית האפוקליפסה, המקום שבו טירוף הימין הקיצוני, הפונדמנטליזם הקנאי, השמרנות והדיכוי הגיעו לכדי מיצוי אפל במשטר אימים שהפך את האישה לעבד של העולם במובן המילולי ביותר.
השבוע קראתי את "תתפשטי" של דנה גולד לוין, מסוג הספרים שהדבר הכי נכון שאפשר לומר עליו הוא "בכלל לא מה שחשבתם". דנה (שם בדוי, מן הסתם) היא אישה בת 40 ומשהו, גרושה ואמא לשניים, שמתפרנסת מווידאו צ'אט ארוטי, כלומר מתפשטת מול מצלמת רשת ומתקשרת עם הגברים שעולים מולה בצ'אט.
השבוע קראתי את "הצילו!" של מריאן פאואר, מספרי הצ'יק ליט היותר משעשעים ונעימים של התקופה. פאואר היא כתבת מגזינים בריטית מצליחה למדי, שלמרות שחייה המקצועיים הסתדרו לא רע בכלל, משהו שם היה חסר, וזה לא רק עניין הזוגיות הנצחי שמציק לכל גיבורת ספרי בנות באשר היא. בגדול, אפשר לומר שפאואר סבלה מחוסר נוחות קיומית, היא פשוט לא מצאה את המקום שלה בעולם.
השבוע קראתי את "אהבה זה סיפור אחר" של עדי בן דוד, ספר שעיקר חשיבותו בעצם קיומו – סוף סוף רומן רומנטי עברי קליל, צ'יק ליט שגיבורותיו הן נשים, סיפור אהבה לסבי כשר וגאה.
השבוע קראתי את "שיעור נהיגה", של דורתה נורס הדנית, שמספר על סוניה, מתרגמת רווקה בת 
40 ומשהו מקופנהאגן, שבזכות עבודתה על ספריו של אשף מותחנים שוודי לוהט מרוויחה מספיק כסף כדי ללמוד סוף סוף נהיגה. אז נכון שהיא התלמידה הכי מבוגרת בבית הספר ועדיין לא יודעת להעביר הילוכים, אבל היא מוצאת איזו משמעות לחיים או לפחות מטרה – וזה המון.
