ספרי רומנטיקה מומלצים
השבוע קראתי את "שנות העשרים" של יערה שחורי, שמתחילות בשלהי האייטיז. היא הקיבוצניקית 
היפהפייה והמרוחקת, שבלילה מבלה במועדוני האנדרגראונד הנערצים של חיפה ובימים מרעיבה עצמה אט-אט, מרגישה איך עורה נפרד מעצמותיה. זו אוטוביוגרפיה בגוף שני – נפשית, פיזית, מטרידה וכל כך ישראלית: לא רוצה להיות פה, רוצה להיות בפריז, חולמת להיות עורכת אופנה. רוצה להיות נחשקת אבל לא רוצה שיגעו בה.
להמשיך לקרוא "שנות העשרים" הוא ספר על שנות העשרים האבודות וחיפוש אחר הפרסונה הכותבת
השבוע קראתי את "הבעל של שתינו", ספרן של הסופרת גריר הנדריקס והעורכת שרה פקנאן, שמתחיל במקום שנראה מוכר: יש אישה ראשונה ויש אישה שנייה, אחת שאיבדה הכל ונשארה בלי 
כלום, ואחרת, צעירה ויפה ממנה, שירשה את מקומה. הבעל שלהן הוא מנהל קרן גידור עשיר בשם ריצ'רד, שכמו כל הגברים בגילו ומעמדו רוצה להשתדרג למודל יותר צעיר ואטרקטיבי. אבל בעצם, שום דבר פה אינו כפי שהוא נראה.
להמשיך לקרוא הספר "הבעל של שתינו" הוא מותחן בנוסח "חשבתם שאתם יודעים משהו? אז אתם לא יודעים כלום!"
השבוע קראתי את "חיים אחרים" של קייט אטקינסון, סאגה אדירה המתפרשת על פני מאה שלמה
כמעט ועוקבת אחר תחנות שונות בחייו של טדי טוד, טייס במלחמת העולם השנייה ואיש משפחה למופת הרבה אחריה.
להמשיך לקרוא האם מה שאנו רואים וחווים הוא אכן כל מה שיש?
השבוע קראתי את "חטאים והפרעות קלות" של ג'ו דנתורן, מהכותבים הקומיים היותר מגניבים
בממלכה הבריטית, ספר שנון ומפתיע לפרקים על מה שהשעמום הבורגני מעולל לנו, לחיי הנישואין שלנו ובכלל.
השבוע קראתי את "יום השנה האחרון" של ליאן מוריארטי האוסטרלית, אלופת רומנטיקה ותיקה 
ואהובה.
סופי, הגיבורה, היא דמות ספרי בנות קלאסית – בת כמעט 40, עם מקצוע נחשק, נראית טוב וכבר שלוש שנים בלי מערכת יחסים רצינית, מאז ששברה את ליבו של הגבר המושלם, תומס, כי הבינה שהיא אוהבת אותו מהסיבות הלא נכונות. הסיפור מתחיל כשדודתו של תומס הזנוח, קוני, הולכת לעולמה ובהפתעה מרעישה מורישה דווקא לסופי את ביתה – מבנה אחוזה מרשים הממוקם על אי האיקליפטוסים הקסום, מקום שבו התרחשה בתחילת שנות ה-30 תעלומה משונה.
השבוע קראתי את "והלב הולך אחרון" של מרגרט אטווד – ספר שמציב את הזוגיות במקום הכי 
מלחיץ שאפשר להעלות על הדעת.
אטווד כותבת על העתיד הקרוב, זה שאנחנו יכולים לדמיין ממש מעבר לפינה. זה שאנחנו הכי פוחדים ממנו. "והלב הולך אחרון" הוא חיזיון מעורר חלחלה על קריסה כלכלית, שבה רוב מעמד הביניים בחלקים נרחבים של אמריקה מאבד את פרנסתו ואת מקום מגוריו.
להמשיך לקרוא הלב הולך אחרון – הוא מהתלה מדויקת הפוגעת לנו ישר בין העיניים
השבוע קראתי את "מסע הגיבורה" של רות נצר, שיוצא בסדרת "פסיכה" המצוינת.
שנת 2018 תיזכר בהיסטוריה כשנת האישה, שנת ה-metoo#, השנה שבה, סוף סוף, נשים גילו את כוחן, הפסיקו להיכנע והתחילו להילחם על מה שבאמת מגיע להן, על זכויותיהן, על מקומן ועל עצם קיומן. מה יקרה ב-2019? האם התהליך יימשך ולאן הוא ייקח אותנו כחברה, כקהילה, כבני אדם? דרך טובה לפתוח את הדיון הזה היא ספר חדש ועב כרס.
להמשיך לקרוא בואו לקרוא מה חשב רן בן נון על הספר – מסע הגיבורה
השבוע קראתי את "שלוש", הלהיט העצום של דרור משעני, שלא פחות משהוא מותחן מצמרר, יש בו אמירה עמוקה ואמיתית על בדידות ומערכות יחסים.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו
להמשיך לקרוא שלוש / דרור משעני
השבוע קראתי את "רעב" של רוקסן גיי, אחד הטקסטים הפמיניסטיים החשובים של השנים האחרונות, כתב אישום חמור נגד החברה האנושית ומה שהיא מעוללת לנשים שבתוכה.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו
להמשיך לקרוא רעב – הסיפור של הגוף שלי / רוקסן גיי
השבוע קראתי את "שנת המתנות", ספרו ה-13 של יובל אברמוביץ', גורו עזרה עצמית מהמפורסמים והנערצים בישראל.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו
להמשיך לקרוא שנת המתנות / יובל אברמוביץ'
