ללא מוצא / טיילור אדמס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

לכתוב שהרגשתי ללא מוצא בספר שזה שמו, זה לקחת את הבנאליות לפסגה חדשה. ובכל זאת, הנה אני כאן, אומרת בדיוק את זה, בנאלי או לא.
כי הספר הזה מתחיל איטי, אבל ממשיך איטי מאוד, שזה כמובן שינוי (ובמקרה זה, לא כל שינוי יתקבל בברכה).

וכך זה הולך…

עמוד 45 – אני מרגישה לכודה. הנסיון לפתח מתח לא עבד עלי וסוג המתח היחיד שמתפתח אצלי כרגע, דומה יותר לחוסר סבלנות ונובע משעמום עמוק, שזה כמובן לא טוב.

עמוד 48 – אל דאגה! התארגנתי על שרטוט אדריכלי של החלל. אני יודעת כבר איך נראים במדויק הלובי, האולם המרכזי, פינת הקפה, שני חדרי השרותים, הסורגים, חלונות שני חדרי השרותים, הכניסה, השלג (הכבד, קל כמו פודרה, עמוק, בשכבות, כזה שנשארות בו עקבות הנעליים, טובעני, עד המתניים, לא טובעני-רק עד הקרסול, כולל הגרביים הרטובות והנעליים שעושות 'פאטצ'-פאטצ' ' כשדורכים בהן) ועוד כמה תאורים שחסכתי מכם, תאמינו או לא.

להמשיך לקרוא ללא מוצא / טיילור אדמס

ספר התשוקות

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

ינקתי, ליקקתי, מצצתי ובעיקר בלעתי את הספר הזה בלגימות גדולות, בסערת רגשות ובלי לספוג לתוכי דבר מלבדו, ממש כך.
כי תשוקות, מכל סוג, גורמות לי לרצות ולהעמיק אל המרגש, יוצא הדופן והמיוחד שבחיים (ואפילו אל הקטן והבנאלי לעתים).

מדובר ב-169 עמודים (בתצורה דיגיטלית), המתארים בסיפורים נפרדים, את החיים הלא כל כך סודיים של כולנו. עם הסערות והשערות, הריחות והרגעים הקטנים המשמעותיים (וגם הפחות), כולל איזה טאבו קטן פה ושם, רק כדי שיהיה במה לנעוץ שיניים.
בארץ הקודש, אסופת הסיפורים הזו שנכתבה בידי סופרות לטינו אמריקאיות, חובקה בחום ובתשוקה, כך נראה, בידי הוצאה אמיצה אחת.
ומעבר לאומץ שבלהגיד כאן את הדברים כפי שהם, להתערבב במיניות בוטה, במשיכה, אהבה וכל רגש מרטיט אחר, היא גם לקחה על עצמה עיסוק בנושאים אנושיים יותר ופופולריים פחות כקנאה, שנאה, זיקנה והרצון בפגיעה גופנית, כי בכולן תשוקה אחרי הכל.

להמשיך לקרוא ספר התשוקות

ימי האהבה / דריה מעוז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

שתי דמויות נשיות יש כאן וגבר אחד מרכזי (כמעט אחד אלוהינו).
אבל בואו נחזור לנשים, כי הן שונות מאוד, אבל מעניינות באותה מידה.

האחת אשת מקצוע מצליחה ועניינית שלא מרבה להישען על סביבתה, השנייה כבויה בעל כורחה, שבטוחה כי אין לה מה להציע לעולם הנאור, או בכלל.
אחת פחות מטופחת, השנייה שיא האופנה, שדיור ושאנל מככבים במלתחתה.
ועד לרגע זה לא ברור לי את חברתה של מי מהן הייתי מעדיפה.

להמשיך לקרוא ימי האהבה / דריה מעוז

אף מילה על אהבה / חנה גולדברג

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

ככל הנראה מדובר ב'אי שפיות על רקע מונוגמי', כשזוגיות ארוכת שנים , מהסוג הטוב, היציב, חם, מוכר ותומך עד שעמום, מביאה אותך אל גבולותיה וגבולותיך.
כשבמהלך נסיעה לחו"ל, את מגלה שכל דמוי גברבר באשר הוא, (כולל ברמן תאילנדי ודימוי של מטוס ממריא) מעוררים בך את יצריך.

תכניסו לאותה רשימה גם רוח ערב בנגקוקית לוהטת, ונסכים שלא רק גברברים פועלים כאן כאפרודיזיאק.

כי הרי גם אם חנה גולדברג לא הייתה מתארת מצב שכזה, ברור לכולנו שיש סיכוי טוב שהוא קיים. אבל היא מצליחה לתאר כל כך טוב, שראוי שנקשיב לה לרגע?

להמשיך לקרוא אף מילה על אהבה / חנה גולדברג

טווס בחדר המדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשהחיים הם מסע בנוזלי הזמן.
כשאתה נשטף בזרם היום יום, אבל לאט.
במהירות שמאפשרת לראות את הפרטים, לנתח הכל ולא לפספס דבר מהדקות שלך ומהשעות של אחרים.

זה מתחיל כמו כתבה על עיירת פיתוח, עם דמויות סטיגמטיות, סיפור חיים פתלתל ושפת רחוב תואמת (והוא בכלל מתרחש ברמת גן).
ממשיך עם רוח חיה, חוכמת חיים ותובנות עשירות שנוטפות מבין השורות.

"אישה, אם אין לה את הכבוד שלה, אין לה כלום, אישה צריכה לדעת להחזיק את השמחה שלה בבטן יפה-יפה כדי שהשמחה לא תהפוך בסוף לצער, גברים צריכים לצוד, לא לקבל על מגש, מי מת."

להמשיך לקרוא טווס בחדר המדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂

זה מתחיל במכתבים, כשסופרת הנמצאת בעיצומו של מסע חתימות לרגל צאת סיפרה החדש, משתפת בקורותיה את חברה המוציא לאור.

מדובר במן רומן טרום תקופת המיילים של ימינו, המעביר באמצעות מכתבים קרעים, קרעים של סיפור.
הכל נבנה ומתבהר לאט וזה יפה, איכותי ומיוחד מאוד.

"הכל שבור כל כך…: הכבישים, הבניינים, האנשים. בעיקר האנשים."

יש משהו ייחודי בתיאור תקופת 'אחרי מלחמת העולם השנייה', באנגליה, כשהומור שחור ומתנשא בסגנון אנגלי ממלא את הדפים (וכמה שזה נעים…).

הסיפור איטי, אבל מדויק. והדמויות נבנות באופן מעניין עד מרגש.

מדובר בריבוי דמויות, אבל מעניינות, מלאות ומובהקות שיחד בונות תמונה של כפר קטן (בעצם אי) ששרד את תקופת המלחמה, בקושי שמהול בהרבה חוכמה.

להמשיך לקרוא מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז

13 דקות / שרה פינבורו

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

היא נמצאה ללא רוח חיים, חנוטה בקור המקפיא של הנהר (ואולי זה לא מדויק).
עכשיו כוורת התיכון עולה על גדותיה והחיים החברתיים גועשים, כי התעלומה קשורה בבני נוער מלאי
הורמונים משתוללים, ושיקולים חברתיים זרים לכל (ולקול) הגיון.
זוכרים את טווין פיקס? כך זה מתחיל גם כאן.

זה סיפור בלשי שמתקדם לאט, מתואר מנקודות מבט שונות, כולל דו"חות משטרתיים ושיתוף מספת
הפסיכולוג (פסיכולוגית במקרה זה).

להמשיך לקרוא 13 דקות / שרה פינבורו

החיים הלא כל כך מושלמים שלי / סופי קינסלה

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשזה מתוק, זה ממש מתוק.

מתוק שגורם לי לחייך, להתאהב בדמות הראשית (לרוב אני לא מאגף המתאהבות) ולקרוא מאוד ואפילו מאוד מאוד מהר.

מדובר בסיפור חייה של צעירה בריטית, המנסה את מזלה בעולם השיווק והמיתוג הלונדוני, הרחק מהחיים שהכירה כשגדלה בחווה חקלאית שכוחת אל.

מעבר ושילוב של ילדת כפר בעיר הגדולה, תפקיד קטן בחברה גדולה וכסף, או בעיקר מחסור בכזה, הם התפאורה וגם השחקנים הראשיים במחזה חייה של הדמות הראשית. תקראו לה 'קייט', 'קאט', או 'קייטי' (תלוי בשלב ההתפתחותי בו תפגשו בה).

להמשיך לקרוא החיים הלא כל כך מושלמים שלי / סופי קינסלה

הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה. תהנו🙂

"תמיד אנחנו משקרים לעצמנו".
כך זה מתחיל ומיד שובה אותך (אותי), פשוט כי אין אמת גדולה יותר.
אותו פרק ראשון מסתיים במשפט החוזר "תמיד אנחנו משקרים לעצמנו. כי האהבה אינה יכולה לעמוד בפני האמת".
(שוקלת אפשרות ממשית של עילפון מאושר ברגע זה).

מה שמוביל אותנו
זה פחד משינוי?, מכסף?, הצלחה?, אולי פחד מהחלומות שלנו?.

אולי זה הגילוי שהדבר המפחיד ביותר בחלומות, הוא לא הוויתור עליהם, אלא ההגשמה של כולם.

כי מי אנחנו ללא החלומות שבונים אותנו?

להמשיך לקרוא הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור

הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

שנתחיל בשם?
מישהו אמר 'מכשפה', שילב במשפט את התואר 'אדמונית' ולא ציפה למצוא אותי בסביבה?
זו לא אשמתי, האמנתי שקוראים לי.

זה מתחיל מוזר, ומה זה בעצם 'מתחיל' בנובלה בת 38 עמודים?
כי מתחיל, זה ממשיך וכבר כמעט נגמר, ובואו נודה שכמו שזה מתחיל, זה גם נשאר (מוזר).
ואין לי דבר נגד מוזרות, גם לא נגד הזיה, חוסר שפיות מכוון (או לא) וההתנדנדות הנעימה בין כאן לאשפוז.
הכול מקובל, שריר וקיים.

להמשיך לקרוא הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד