אני עדיין כאן / קללי אביט

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

״גולם שמתגורר בשכירות, בתוך קליפה, ככה זה נשמע יותר יפה.

אני רוצה מאוד לצאת, רק כדי לספר שאני גם הבעלים״.

היא לא מרגישה את גופה. לא רואה, לא זזה, אבל מבינה הכל ובלי הפסקה.

אה והיא גם שומעת, כמעט כל דבר שקורה מסביבה.

אלזה בת עשרים ותשע, בעצם, היום כבר בת שלושים.

משיכתה לטיפוס על הרים מושלגים גררה אותה אל תוך תרדמת, עפ״י הגדרת הרופאים.

בפועל, מספר שבועות לאחר התאונה היא התעוררה.

מאז היא שומעת ומבינה, אבל חיצונית דבר לא השתנה.

אלזה כלואה בתוך גופה.

גוף שהיא לא מרגישה, לא מזיזה, לא רואה.

״אפילו לא קבלתי נשיקה. או שהיא היתה כל כך אוורירית, שלא שמעתי״.

גבר שנקלע לעולמה המוזר עד מסויט, חווה טלטלה (או טלטלות) בעקבות המפגש, אבל גם לפניו.

אל החיבור הבלתי הגיוני הזה, הוא מגיע מוכן נפשית, שבור וכואב בדיוק במידה.

משם השמים הם הגבול, ואולי יותר נכון לתלות את האשם בהרים המושלגים.

 

תאורים עמוקים ואמיצים 

אלו התובנות שניתן להגיע אליהן כשהעיניים עצומות, מרבית הגוף בהפסקה והרפואה בתרדמת.

ניואנסים קטנים של קצב נשימה וניגון נשיקתן המטפורית של טקסטורות.

"אני מזהה את חיכוך חולצתו כנגד הפלסטיק של הכסא".

"הוא לא מאוד שמן כנראה, כי שמנים לא נושמים ככה".

״זה לוקח לה בסך הכל שני שירים והפסקת פרסומות אחת״.

 

גלולה של אנושיות צרופה

הדמויות אנושיות עד כאב, מדהימות בדיוקן.

אהבתי מאוד את התובנות של נטולי היכולות הפיזיולוגיות כמו גם את אלה של הצועדים על רגליהם.

״אני נזהר בצעדי בלי שום סיבה. בד שיפון כמו נפרש לנגד עיני ואני יודע שזה לא השלג״. מכירים דרך יותר ציורית לתאר דמעות.

אין כאן טיפת רחמים, אלא הגיון קר ושרטוט מדויק של דעה, אופי, תחושה ורעיון.
וואו!, מטריד ומיוחד
(אבל בעיקר מטריד)

״המתמחה יוצא. אח״כ יוצאות מריה והעגלה שלה. אני אאחז בתקווה הקטנה שלי מחר. עכשיו אני רוצה לבכות".

"אני מפחדת (מכל מקום, אני חושבת את הפחד, בהיעדר היכולת להרגיש אותו בבטן)".

"יש משהו שמטריף את הדעת בלדבר לעצמך".

"קולו הצבעוני התמלא גוונים מנצנצים, עד שלבסוף הוא נעשה בעל מרקם קטיפתי וכבר לא יכולתי ממש להבין. אני אף פעם לא מבינה ממש הכול, אבל לא נורא".

"אני רוצה לסובב את הראש ולפקוח את העיניים

 אני רוצה לסובב את הראש ולפקוח את העיניים

 מפעם לפעם מחשבה חטופה גולשת פנימה. איזה "אני רוצה לאהוב",  שאני מבורחת ממנו מהר. זה לוקח אותי למקומות מסוכנים מדי.

"אני רוצה לסובב את הראש ולפקוח את העיניים.

 גם אם זה יקרה רק לחצי שנייה לפני שנפשי תכבה לנצח

 אני רוצה  לסובב את הראש ולפקוח את העיניים".

"יש לי הרגשה שאני שק. שק מלא בכל מיני דברים שהם נלעגים כשם שהם טבעיים ושמשתרגים אלה באלה".

**קבלו ספויילר קל**

יש אהבה

 כן, זה סיפור על התמודדות, על חיבור גוף ונפש ניצחי ובין היתר זה גם סיפור אהבה.

אהבה מדהימה ומקבלת, אבל גם כזו שהרימה לי גבה.

בהחלט היה שלב בו תהיתי אם החיבור לא מיסטי מדי, מחובר פחות מדי למציאות.

בכל זאת ולמרות הכל, התגברנו יחד על הקשיים ונהניתי לרוב.

מדובר בספר קצר, אולי ספרון, 120 עמודים בתצורה דיגיטלית

להבנתי זהו ספר ביכורים (וביקורים בבתי חולים).


אם מדובר בתחילת מסעה של הסופרת הזו, count me in להמשך.

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/8dA4mQ

מאת: מיס קיפוד - עינת להט

miss kipod אישה איכותית ועסוקה. לרוב היא רצה ממשימה למשימה ויכול להיות שבלי לדעת, כבר נתקלתם בה. חוץ מילדים היא מגדלת גם קוצים ותמיד, תמיד יש לה מה להגיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *