שנה אחרונה – ליליאן סלמה נחום

מי שעוקבת אחרי הסקירות שלי, יודעת שאני אומרת את הדעה הכנה שלי ושאם לא הייתי אוהבת את הספר, לא הייתי סוקרת בכלל. אבל אני מעדיפה בכל מקרה, לפתוח בגילוי נאות.

אז גילוי נאות ראשון, אני אחת ממנהלות הקבוצה של ליליאן בפייסבוק.

גילוי נאות שני, ליליאן היא חמתי, היא אמא של רומאו בצ'יאני ואני אשתו.

גילוי נאות שלישי ואחרון, עשיתי הגהות לספר.

אני חייבת להיות כנה, בעיקר עם ליליאן ולהגיד, שעד שקראתי את 'כוכב באפלה', חשבתי שהממלכה שלה זאת ממלכת הפשע והמאפיה, בעיקר האיטלקית.

אבל אז היא הביאה ספר שונה ומלא רגש וכבשה אותי גם בו.

וכאן, יש ספר נוסף מלא ברגש, בכנות, באהבה שצומחת מלמטה ומרפאת את כל המכאובים והיו פה לא מעט כאלה.

הספר מתעסק בלא מעט נושאים, שלדעתי טרם זכו לקבל את הבמה שלהם.

נתחיל מנושא המהגרים בארצות הברית, מי שראתה סדרות בויוה, ראתה חלק מזערי מהנושא הקשה והכואב הזה.

ליליאן הביאה פה עוד קצת מהכאב שלהם וממה שהם עוברים, רק כי הם נחשבים כלטינים שבאים להחריב את ארצות הברית.

אבל נושא שעוד יותר נגע בי וגרם לי לדמוע לא פעם, זה עניין החרמות בבתי הספר.

תצפו בחדשות, בישראל של היום יש לא מעט מקרים של חרמות. תפתחו את הפייסבוק, תראו את הילדים שההורים שלהם מעלים פוסט על זה שהם מבודדים.

אנחנו כחברה, צריכים לעצור לחשוב על מה לא בסדר בנו ואיך לעצור את הילדים מלהגיע למצבים האלה. נכון שפה זה עוד היה על קצה המזלג, אבל הנקודה עברה וזה מה שחשוב.

בנוסף, קיבלנו כאן התמודדות עם האשמה עצמית, עם כאב שלא נרפא, עם געגוע שקורע את הנשמה של האדם, הגעגוע לאדם יקר שכבר לא יחזור. האשמה על שלא הצלחנו למנוע את העזיבה שלו, למרות שאנחנו יודעים, שלא הייתה לנו דרך להציל אותו ושאלה החיים.

אם אתן מצפות לרומן מלא בפשע, חטיפות, מכות, אלימות, סקס אלים, לא תמצאו את זה פה.

אבל אם אתן מחפשות רומן שמעביר איתו מסרים נוספים, הגעתם לספר הנכון.

שאפו לחמתי היקרה על הכתיבה המדהימה הזאת, בעולם שהוא לא מגרש הבית שלה. לדעתי, היא משתלטת גם על המגרש הזה ובענק.

במהלך הספר, יש מעבר בין אנגלית לספרדית. הספר מתרחש בארצות הברית והדמויות ממוצא לטיני כזה או אחר.

אני חייבת לציין, בתור מי שדוברת את השפה הספרדית, כמעט כמו השפה העברית, הרגשתי שאני קוראת בספרדית!!!

נכן, המילים נקראו בעברית, אבל בראש שלי, רץ סרט בספרדית והמשפטים נכנסו לי לראש בספרדית בלבד.

להגיע לרמה, שהספר שלך מרגיש תרגום ולא שהוא נכתב בשפה העברית, זאת גדולה של סופרת.

שאפו גם על זה!

קנדל פיורי, קן, קני  –

הילדה הזאת נכנסה לי עמוק עמוק ללב.

ילדה בת שמונה עשרה, עם שכל של בת שלושים.

ילדה עשירה ומבית של מפורסמים, שהיא צנועה יותר מאדם חסר כל, שרק מחפש לעזור ולתת למי שאין כלום.

קנדל, מתנדבת בעמותה שעוזרת לילדים בסיכון.

הצורה שבה היא ניגשת לילדים, לא מוותרת עליהם, הופכת להיות חלק מהמשפחה שלהם, מעוררת השראה בעיניי.

כשקנדל מכירה את קאי, הילד שאותו היא חונכת, מבלי לשים לב, היא מתקנת את מה שפגום בה.

בעזרת קאי, היא מבינה את מה שהיא מתכחשת אליו ומתמודדות איתו.

קנדל עוברת חרם בבית הספר.

אבל היא אשמה בו לא פחות.

במקום לנסות לפנות לתלמידים אחרים, במקום לנסות ולמרוד בחרם ולהילחם נגדו, היא משלימה איתו ומוצאת חברים מחוץ לכותלי בית הספר.

היו רגעים שרציתי להגיד לה, 'תרימי את הראש ותמצאי חברים. תפסיקי להתבודד'.

לצערי היא לא יכלה לשמוע אותי, אבל היו כאלה שהיא כן שמעה להם.

בין השורות, ליליאן הכניסה פה דמות שמתמודדת עם לא מעט דברים בגבורה ובחוזקה.

נכון, היא לא דמות כמו נשות המאפיה, אבל היא חזקה נפשית, הרבה יותר מהן.

סוף סוף, דמות ספרותית שהמשפחה שלה מושלמת, בלי מלחמות וריבים ורק אהבה.

וכשמגיע הרגע לעשות למען המשפחה, קנדל עושה את זה ובגדול.

לא משנה אם זאת המשפחה שלה בדם, או המשפחה שהיא חיברה במהלך החיים.

בכל מה שקשור לקשר שנרקם בינה לבין מנואל, סמרטטת!!!!!!!

תרשו לי להיות ממש כנה, בתקווה שאמא שלי לא תקרא את הסקירה הזאת מעולם.

כשמנסים להכיר לי מישהו, אם הוא גדול ממני ביותר מחמש שנים, אני פוסלת על הסף.

אבל אחרי קנדל ומנואל, אני כל כך לא הולכת לפסול ככה.

הם כל כך התאימו אחד לשנייה, הם כל כך ריפאו אחד את השנייה, שזה היה מטורף!

הקשר ביניהם נרקם לאט, בזהירות.

נכון, קנדל הזילה עליו ריר מהשנייה הראשונה ובצדק, אבל בואו נודה בזה, אם וויליאם לוי (שככה נראה מנואל), היה המורה שלכן למתמטיקה, אני רוצה לראות שלא הייתן נכשלות בכוונה בבגרויות בשביל ללמוד איתו מחדש את כל הספרים של בני גורן!

קנדל לא ניסתה לפתות אותו, לא רמזה לו, 'עשה בי כרצונך, אמן', לא חשפה כלום מול שאר התלמידים.

הקשר ביניהם נרקם בצורה שקשה היה לשפוט מורה ותלמידה על התאהבות כזאת.

אם לפני שקראתי את הספר, הייתי בטוחה שיהיה לי קשה להתחבר ולקבל את זה, אני חוזרת בי. זה מושלם כמו שזה!

מנואל דיאז, המורה דיאז –

אמא'לה ואבא'לה, למה אין מורים כמוך בישראל, למה?!

כשאני הייתי בתיכון, ההנהלה בדקה פיילוט של מגמת דרמה, עם מורה חתיך למות. כל הבנות נרשמו למגמה, ההנהלה הסיקה את המסקנות והמגמה בוטלה.

עכשיו, אחרי שקראתי על מנואל, אחרי שראיתי את וויליאם לוי בראש שלי בתור מורה, ההנהלה הביאה מכוער.

בכל פעם שמנואל היה בכובע המורה למתמטיקה, נמסתי!

היו רגעים שליליאן תיארה דרך העיניים של קנדל, מה הוא עושה ואני פשוט ראיתי בראש את וויליאם לוי, מתוך אחת הסדרות שלו.

פשוט ראיתי טלנובלה מתנהלת לי מול העיניים בזמן הקריאה וכל כך נהנתי מהטלנובלה הזאת.

למנואל יש היסטוריה קשה וכואבת.

הוא לא הצליח להציל את מי שהוא אוהב ואיבד על הדרך, מישהו שהוא אוהב לא פחות.

מתוך כעס והאשמה עצמית, הוא הרחיק מעליו את האדם שהכי היה צריך אותו ואז האשים את עצמו גם על הכאב שלו.

דבר כזה, אם לא כותבים אותו נכון ולא מצליחים להגיע ללב של הקורא, יכול לגרום לשנאת הדמות, להתשה.

אבל ליליאן הביאה את זה כמו שצריך.

פשוט הצלחתי להרגיש את הכאב שלו ולכאוב איתו.

לא כעסתי עליו על המעשים שלו, אפילו לא לרגע אחד קטן.

אני לא יודעת איך אני הייתי מגיבה במקומו ואני גם מפחדת לחשוב על זה.

אחד הדברים שממש, אבל ממש אהבתי בו, זה שהוא לא זונה ממין זכר.

בדרך כלל, גבר מושלם חיצונית, כמו מנואל, מזיין כל לילה אישה אחרת והולך לדרכו.

לא במקרה של מנואל, ממש לא המקרה.

כל הזמן בנות נזרקות לרגליו, מתחננות אליו במילים ובמעשים שיעשה בהן כרצנו (גם אתן תרצו, מבטיחה), אבל מנואל לא נופל למקום הזה.

הוא מסוג הגברים שיהיו רק עם נשים שהם אוהבים, אבל באמת.

הוא לא מחפש את הגוף, הוא מחפש את הלב, את הנשמה.

ואם ניגע בנושא שלו, כמורה שמתאהב בתלמידה שלו, שעובר על החוק בארצות הברית ועל המוסריות, סליחה חמוד, לקח לך זמן לעבור על החוק!!!!!!

לא ראיתי בזה שום בעיית מוסר,

לא הרגשתי שהוא עושה משהו שאסור לעשות, להפך, חיכיתי לזה.

פשוט התפללתי לרגע שהוא ישים את הנהלים, החוקים והמוסריות בצד, וייתן לעצמו ולקנדל, את הזכות לאהוב.

לסיכומו של:

ספר מושלם!

כל כך שונה מהתבניות הקבועות.

קראתי לא מעט ספרים על מורה ותלמידה, או יותר נכון מרצה וסטודנטית, אבל זה לא היה אפילו דומה לסגנון.

ליליאן הביאה פה ספר מלא בעומק, מסרים ותובנות.

נהנתי מכל רגע שלו ואני לגמרי מחכה לספרים נוספים בסגנון.

חמתי היקרה, הוכחת שאת יכולה להיות חמתי גם בזכות המורה דיאז ולא רק בזכות בצ'יאני הצייד  שלי.

אל תפסיקי לכתוב לעולם!

הסתקרנתן? אתן מוזמנות לרכוש את הספר ממש כאן

וכאן את כל הספרים של ליליאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *