שבילים מתפצלים

השבוע קראתי את "איך ללטף קיפוד", הרומן הראשון של מור אסאל, שמספר על נוגה, אישה באמצע החיים, בורגנית מסודרת מהשרון ומורה לקרמיקה, עם בעל מוצלח ושני ילדים נהדרים – ומשהו שתמיד חסר.

.

היא אף פעם לא מספיק טובה – כאמא, כרעיה, כאומנית, יש בה איזה אי שביעות רצון קבוע, שנוגע בכל מה שהיא עושה, בכל חלק מחייה. רבים מאיתנו מכירים את זה, אבל אסאל יודעת לתאר את המצבים האלה בדיוק של מטפלת משפחתית מנוסה שיודעת לקרוא את הניואנסים הזעירים ביותר, קודים שאינם כתובים.

זה כאילו משהו אצל נוגה תמיד נמצא במצב "אוף", אבל אז, ברגע אחד בהיר בתחנת רכבת היא רואה לפתע את האחד, אוהד, אהבת נעוריה. אוהד הוא געגוע טהור לחיים אחרים, לעולם תמים יותר, עולם שכולו תקווה, שהוא ההיפך מהמציאות שבה היא תמיד מאכזבת – את הילדים, את בעלה, בעיקר את עצמה.

אסאל מתארת את הצומת המבהיל הזה של אמצע החיים, על פרשת דרכים  – לשוב אל המוכר והבטוח או לבחור בחדש ובמסוכן. אבל גם במוכר והבטוח יש טוויסט מפתיע – רילוקיישן נחשק בלונדון עם בעלה והילדים, שעשוי להציל את הנשיאוים והמשפחה..

וכך השבילים בגן של מור אסאל מתפצלים שוב ושוב לעוד ועוד אפשרויות. זה מרגש מאוד, באופן טבעי, אבל גם כל כך מפחיד, יש כל כך הרבה מה להפסיד. מאחורי כל דלת שנפתחת מסתתרת חידה קיומית אדירה, תהומית, שהתשובה עליה תיקח אותך למקומות לא מוכרים. פשוט לכי על זה, תפתחי, מה כבר יכול לקרות?

לרכישת הספר וקריאת פרק ראשון – איך ללטף קיפוד

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *