רסיסים של אושר / אילת סווטיצקי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

פעם ראשונה שאני לא יודעת להגיד מה אני מרגישה אחרי שקראתי ספר.

מצד אחד אהבתי אותו ואת מה שהלך בו,

מצד שני היו הרבה דברים שהשאירו אותי חלוקה עם עצמי.

אולי הבעיה היא שהרף ששמור לסופרת הזאת אצלי הוא גבוה מאוד אחרי סדרת תחרה וצבע ואחרי לב בקופסה.

אני יכולה להגיד שאהבתי כל כך הרבה דברים בספר אבל עדיין אהבתי יותר את הדמויות של הספרים הקודמים שלה שקראתי.

מה שכן, בספר הזה יש עליית שלב משמעותית של התמודדות עם דברים ועם המציאות לאומת הספר הראשון.

 

בספר הזה אילת כתבה את הדמויות שלה עם המון אומץ,עם התמודדויות עם העבר הקשה, עם רוח קרבית כלפי העולם ועם המון חוזק נפשי.

בספר הזה קיבלנו יותר מצבים של התמודדות ופחות מצבים של בריחה.

בספר הזה בדומה לראשון הדמויות נשארו נאמנות לערכים שלהם,

עשו שינויים אבל לא כפו את השינוי אחד על השני,

לא נתנו לעצמם ליפול לבור שחור של דיכאון,

לא עשו דברים שהם לא מאמינים בהם בשביל "לרצות" אחרים.

 

מאיה קלארק –

אני חושבת שבספר הזה היא עברה שינוי עצום!

אם יש משהו ששנאתי בספר הראשון ועוד יותר שנאתי בספר השני זה את המשפחה שלה (טוב אולי גם את שלו).

תוך כדי קריאה מאיה גרמה לי לאהוב אותה ולהבין אותה.

היא גרמה לי באיזה שהוא שלב להבין גם את המשפחה שלה.

פתאום התחלתי לכאוב איתה את הכאב שלה והיה לה,אואו כמה שהיה לה!

כל פעם שמאיה נזכרה בפחדים שלה הרגשתי אותם כמו שלי,

פתאום חשבתי אם חס וחלילה זה היה קורה לי מה הייתי עושה?!

איך לכל הרוחות מתמודדים עם כל כך הרבה ובגיל כל כך צעיר?!

איך ממשיכים הלאה בחיים ולא נופלים?!

 

מה שהכי אהבתי בה בספר הזה היה השינוי העצום שהיא עברה.

אהבתי את החוזק הנפשי שהיא מצאה בעצמה,

את האומץ לעשות דברים חדשים,

את הכוחות שלה לוותר על משהו בשביל הגבר שלה.

את החמלה שהיא פתאום מגלה בעצמה כלפי האחר,

את הרוח הקרבית שלה בכל מה שקשור בלשמור על האהבה שלה ועל הלב הפצוע והמדמם שלה.

את היכולת שלה להמשיך לאהוב את המשפחה שלה אחרי הכל,

את זה שהיא הרשתה לעצמה להתפרק לרסיסים עם עצמה ולשדר כלפי חוץ "עסקים כרגיל" אבל מצד שני היא ידעה להרים את עצמה כשהגיעה השעה וידעה לשמור על הלב שלה.

 

ג'ו (ג'וזף) ריד –

וואו חמוד עלית שלב!

אני חושבת שהסיפור עם אבא שלו שינה לי את התמונה עליו.

אני בדרך כלל מתאהבת ישר בדמות הגברית בספר ועם הפרקים גם בדמות הנשית.

עם ג'ו ההתאהבות לא באה מיד (שוב כנראה בגלל קודמיו)

אבל פתאום באמצע הספר התחלתי לאהוב אותו ופתאום רציתי עוד ועוד ממנו.

פתאום רציתי נקודת מבט שלו שלא חסרה לי עד אותו הרגע.

פתאום רציתי שיהיו יותר קטעים בספר שמדברים רק עליו!!!

 

כאבתי איתו את הכאב שלו ופתאום הרגשתי מה זה לאבד אדם אהוב בלי להספיק להיפרד.

הרגשתי את החור הזה בלב שלו נחפר גם בלב שלי.

אהבתי גם את השינוי שלו לאורך הספר,

פתאום לא נווד,משתלב במשפחה,עובד ומוצא את עצמו.

שמחתי שהוא לא שינה את עצמו בשביל מאיה, אלא בשביל עצמו.

אהבתי לראות את ג'ו החדש ופתאום הצלחתי להתאהב בגבר הספרותי שמולי.

הרגישות שמאפיינת אותו,העזרה לזולת שיש בו, הכאב על האחר שנמצא עמוק בלב שלו ומופגן החוצה בלי בושה,הצורך לגונן על היקרים לו.

כל אלה ועוד גרמו לי בסוף לאהוב אותו ומאוד.

 

מה שהכי חסר לי בסיפור הזה היה ספר על אבייגיל וטריי.

הדמות שהכי עפתי עלייה בספר והכי הייתי רוצה שהיא תקבל ספר לעצמה זאת אביי,היא מושלמת וזאת הפעם הראשונה שאהבתי דמות משנית יותר מהראשיות.

 

לסיכומו של,

דואט יפה מאוד שהשאיר אותי בהמון מקרים חלוקה עם עצמי על מה שקראתי.

כתיבה מהממת של אילת כרגיל.

ואולי ג'ו הוא לא בן סטורם אבל הוא איפשהו מאחוריו,לא כל כך רחוק🙂

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראושן כאן https://goo.gl/jCVo1A

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *