קמע / רוברטו בולוניו

אז או שאת מתנשקת ומתאהבת, או שאת מכסה את פיך והופכת למוזה, אייקון, אבל נותרת בודדה. לפעמים, להיות דמות גדולה מהחיים זה לא כיף בכלל.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

השבוע קראתי את "קמע" של רוברטו בולניו, מגדולי הכותבים הלטיניים של כל הזמנים. הגיבורה היא המשוררת האורוגוואית אאוקסליו לקוטור, שהייתה דמות משנה בספרו המונומנטאלי "בלשי פרא", אך בספטמבר 98' זכתה לספר משלה – "קמע", הסיפור הגדול על הגירתה למכסיקו סיטי והפיכתה למה שנקרא ברבות הימים "אם השירה המכסיקנית".

החוויה המכוננת בחייה של אאוקסליו מתרחשת בספטמבר 1968, כשהצבא מפר את האוטונומיה של אוניברסיטת מכסיקו סיטי ופולש לתוכה. גיבורתנו נמצאת באותה עת בשירותים, על האסלה, חצאיתה מופשלת והיא קוראת שירה. היא שומעת רעשים מבחוץ, יוצאת לראות מה קרה ואז, בהחלטה של רגע, חוזרת לשירותים, לאסלה ולשירה. היא נשארת בקמפוס הנטוש חודש שלם והופכת לסמל – זאת שלא נכנעה.

תפקידה לצפות ולתעד…

באותה עת אאוקסליו מאבדת את ארבע שיניה הקדמיות ולכן תמיד תכסה את פיה כשהיא מדברת, מה שמוסיף עוד רובד של מסתורין לדמותה האניגמאטית. העניין הוא שבגלל חוסר השיניים היא גם לא מתנשקת, ואיך אפשר למצוא אהבה כשלא מתנשקים?

חיי האהבה של אאוקסליו, אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה, בנויים ממפגשים מזדמנים ללילה אחד, באיזו דירה מעופשת או על ספה פנויה לרגע, אבל אולי דווקא טוב שכך, כי היא לא אישה של גבר אחד. תפקידה אינו להיאחז ולקנן, אלא לצפות ולתעד – וזה לא פשוט. המשימה ההיסטורית שהוטלה על כתפיה הדקיקות, הייעוד שלה, הוא עול קשה ומכביד.

אז או שאת מתנשקת ומתאהבת, או שאת מכסה את פיך והופכת למוזה, אייקון, אבל נותרת בודדה. לפעמים, להיות דמות גדולה מהחיים זה לא כיף בכלל.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *