פתאום מתברר שזוגיות זה לגמרי לא פשוט

או ככה לפחות מתאר 'בגנו של עוג' / לילה סלימאני
"היא היתה הנוירוזה שלו, השיגעון שלו, משאת נפשו.
החיים האחרים שלו".

זה ספר על מונוגמיה, על היסטריה (מוצדקת) ממונוגמיה, אבל בעיקר על השתקפות. כי כל מונוגמיסט מתחיל בינינו, יוכל למצוא פה משהו מעצמו, ממי שהפך או יהפוך להיות, ממש בקרוב.

יש כאן שבירה של תא, זוגיות במשבר המוגשת בתוך קפסולה של מציאות טהורה, כשכל אחד מהצדדים משמש סיבה ותוצאה להשתלשלות הארועים.

"האהבה קיימת, אין לה ספק בכך. אהבה גולמית, קורבן של היומיום. אהבה שאין לה זמן לעצמה."

ממש כמו בכל ניתוח מערך זוגי, נמצא כאן את הטוב ואת הרע, הבוגדני והנטוש, את זו שלא יכולה בלי, וההוא שלא יכול (באופן כללי).
כי נדנדת הזוגיות ממשיכה בתנועה ותמיד ימצא מישהו למעלה, כשהשני בדיוק מגרד את התחתית.

היא, הוא, אנחנו
יש כאן מגוון צנוע יחסית של דמויות שהמרכזיות שביניהן, יכולות בקלות להחזיק את הסיפור.

את אדל, אותה דמות נשית ראשית, אהבתי מאוד, הזדהיתי עם צעדיה כולל אהבה זהירה, זוגיות מודעת, והורות גם. בהמשך הסיפור כשהיא נשלטת בידי הצורך להתממש כמרכז יקומם של גברים לרוב, איבדנו אחת את השנייה, אבל רק לרגע. בכל מקרה לאורך הספר מצאתי עצמי מחבבת אותה או לפחות בולעת את טרופה באהבה (קצת כמו שאר הדמויות בסיפור).

"היא מרגישה יפה ונחרדת מן המחשבה שיופייה ירד לטימיון, שעליצותה תסתיים בלא כלום."

את הדמות הגברית (או הזיכרית כי גבריותו לעתים מוטלת בספק) המרכזית כאן, מצאתי פחות מחוברת אלי (ולעצמו). מדובר בדמות שטוחה (אך לא שטחית), שרק בחלקו השני של הספר קיבלה גוף, משקל ותודעה ספרותיים.

כי זה מסוג הספרים שבכל נקודת זמן בין הדפים, מצאתי את מי להבין או עם מי להזדהות.

"הוא נותן בה אמון. פשוט ואכזרי כפי שזה. אם יתעורר, האם יראה עליה את העקבות שהותיר בה הלילה?".

טרוף של תשוקה (או להיפך)
התשוקה כאן מניעה עניינים והם מניעים אותה. יש כאן תשוקה מינית ברורה וודאית, אבל לא רק. כי חשובים ממנה הצורך להיראות, להיות, כמו גם החובה לכבוש ולהיכבש גם יחד.

"היא רצתה שיתכלו למענה, שיאהבו אותה עד שיסכנו הכול, היא שמעולם לא סיכנה דבר."

לטעמי ובניגוד לדעה הרווחת,  'בגנו של עוג' עוסק פחות בנימפומניה. כי למרות כמות מפגשים מיניים שקשה לספור, אין כאן הנאה מינית, אלא צורך להצליח ולכבוש את היעד. כשאותו צורך מגדיר את הדמות הראשית, המיניות היא רק תרוץ. באותה מידה גיבורת הסיפור היתה יכולה ללטף אוזני גברים או לספר להם את הפוני. העיקר שיבחרו בה ויתנו לה להשתמש בשרותיהם (ולהיפך, כמו שכבר כתבתי).

"אדל הייתה רוצה להתהלך בבית מפואר בלי שום דאגה מלבד השאיפה להיות יפה לקראת שובו של בעלה. נפלא בעיניה הרעיון לקבל כסף תמורת כשרונה להסיח את דעתם של הגברים."

איכשהו, התובנה האחרונה, גרמה לי לחזור ולאהוב את גיבורת הסיפור (ואפילו, בואו נודה, להזדהות איתה מעט).

"היא היתה הנוירוזה שלו, השיגעון שלו, משאת נפשו. החיים האחרים שלו".

כי אחרי הכל, 'בגנו של עוג' הוא תמרור אזהרה ומה היא אהבה אם לא טרוף חסר גבולות, כמו מחלת נפש קטלנית שאיש לא עוסק בריפויה.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: מיס קיפוד - עינת להט

miss kipod אישה איכותית ועסוקה. לרוב היא רצה ממשימה למשימה ויכול להיות שבלי לדעת, כבר נתקלתם בה. חוץ מילדים היא מגדלת גם קוצים ותמיד, תמיד יש לה מה להגיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *