עד שבאת את / פנלופה דאגלאס

"אתמול לא נמשך לעולם.  

מחר לא בא אף פעם.

…עד שבאת את."

טייט עברה לגור ליד ג'ארד כשהיו בני 10 והם מיד הפכו לחברים הכי טובים, עד שקיץ אחד הכל השתנה…
ג'ארד נסע לבלות חופשת קיץ ראשונה עם אביו, וחזר מלא בכעס ושנאה כלפי עצמו וכלפי כולם – במיוחד טייט… הוא הציק לה, הפיץ עליה שמועות מרושעות והפך את חייה לגיהינום.
בכיתה י"א היא נסעה לשנה לצרפת ובזמן הזה, חייו היו ריקניים. ג'ארד הסתבך בקטטות, מעצרים ובילה את לילותיו עם בנות חסרות פנים.
כשטייט חזרה, הוא מעולם לא הרגיש חי יותר. אבל היא חזרה אחרת. נמאס לה. היא חזרה להילחם!
את כל זה כבר קראנו ב'בולי', אבל לכל סיפור יש שני צדדים, וזה הצד של ג'ארד.

"אני לא יכול לשנות את העבר, טייט. הלוואי שיכולתי, כי הייתי חוזר וחי מחדש כל יום שחלף בלעדייך והייתי מוודא שאת מחייכת."

כשקראתי את 'בולי' תהיתי מה קורה בראשו של ג'ארד כי לא לגמרי הבנתי אותו בספר הראשון… ולמרות שחששתי, לא הרגשתי שאני קוראת בדיוק את אותו הסיפור פעמיים.

"פגעתי בה, לא כי שנאתי אותה, אלא כי שנאתי שלא הייתי חזק מספיק כדי לא לאהוב אותה."

ממש אהבתי בזמנו את 'בולי', ולכן חיכיתי להתאהב בג'ארד כשאקרא את הצד שלו. אני חייבת לציין שמה שחשבתי *לא* קשור לכתיבה או העלילה (שלדעתי, הייתה טובה יותר מהראשון) – ואולי זה רק הטעם שלי שהשתנה מאז… כי למרות שכאב לי על כל מה שנאלץ לעבור, ולמרות שאין דבר שאני אוהבת יותר מאשר הילד הרע שהופך למרשמלו קטן ונמס… לא הצלחתי להבין איך טייט סלחה כל כך מהר על התנהגות בריונית שנמשכה שנים! כאילו, מה זהו?? הם ישר הפכו לזוג מתוק ומאוהב בטירוף?!
אבל נו, ככה זה בני נוער – הם חושבים עם ההורמונים ולא עם הראש… שיואו, הזדקנתי! חחח

היו גם כמה ניסוחים שגרמו לי לצחוק ולקוות שמדובר בסלנג של תיכוניסטים שאני כבר לא מכירה. למשל:

"…הערתי אותה מוקדם, שנינו היינו חצי ישנים ובכל זאת היה סקסי בטירופים."

לסיכום, למרות שרציתי להחטיף לשניהם, זה היה ספר חמוד (בטירופים?)
העלילה נגעה בנושא חשוב – בריונות ואמפתיה – עם מלא שברון לב, רומנטיקה ונער מרושע במיוחד…
עד שהיא באה.

שימו לב, זהו הספר השני בסדרה. לרכישת הספר "בולי", לחצו כאן.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *