נפרדות – זוהי הדרך היחידה

סליחה שאני קצת מכביד עליכם, אבל השבוע קראתי את "במזל סרטן – מסע לבלי שוב" של אילנה המרמן ויורגן ניראד, שחוזר בהוצאה מחודשת. ספר קשה, כואב, בלי הנחות, שיצא לראשונה ב-2001 ותיעד את תהליך הגסיסה של ניראד המנוח ממחלה ממארת – מהרגע שבו בישר שנותרו לו רק חודשיים-שלושה לחיות ועד שהלך לעולמו.

ניראד רצה להתאבד לאחר קבלת הבשורה המרה, פשוט לפרוש להרי האלפים ולא לחזור, אבל המרמן לא הייתה מוכנה לוותר כל כך בקלות. היא גררה את בן זוגה לשנה איומה של סבל במסדרונות המערכת הרפואית האטומה. במקום למות בשקט ובכבוד, הוא הלך לעולמו בייסורים קשים. ונשאלת השאלה: באיזו זכות?

האידיאל הרומנטי מנחה אותנו לשאוף ל"שניים שהם אחד": נפש אחת, תודעה אחת, לב אחד. ובמצב כזה קבלת ההחלטות היא משותפת. הוא לא יכול להחליט שום דבר על דעת עצמו, כל החלטה היא זוגית, אפילו כשזה מגיע למוות עצמו. התוצאה, כמובן, היא הכי נוראה שיש.

נדמה שהמרמן שלא סלחה לעצמה עד היום על כך שלא אפשרה לאהובה ללכת בדרכו האחרונה  כרצונו. הספר הזה, כן וחשוף להדהים, הוא חשבון הנפש הסופני שלה. אנחנו ניקח ממנו את המסקנה שגם גדולי הרומנטיקנים מגיעים אליה כשהם מקלפים מעליהם את כל שכבות ההתייפייפות ומגיעים אל האמת העירומה – נפרדות. זוהי הדרך היחידה.

בני זוג, אוהבים ומאוחדים ככל שיהיו, הם עדיין שני אנשים ולא אחד. כל אדם, גם כשליבו שייך לאחר באופן מוחלט, חייב להשאיר לעצמו פינה קטנה, רק סנטימטר על סנטימטר, שבה הוא לגמרי עם עצמו ובשביל עצמו. אחרת התוצאה עלולה להיות טראגית.

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *