נעמי בשלמותה / אורית ליסטק-ירון

לא פשוט להתאהב בערבי ולפעמים הבחירה שנראית לך נכונה היא זאת שתצטערי עליה ברבות הימים. לרגל נישואי לוסי אהריש וצחי הלוי קבלו רומן שמנסה גם הוא לנצח את השנאה.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

 

 

"אני מוסלמי"

נעמי ואיל הם זוג סטודנטים מבריקים ומאוהבים שמגיעים לקיץ של התנסות במחקר במכון וייצמן. בעוד שנעמי היא טיפוס מתלבט, ומתייסרת ברגשותיה הסותרים כלפי איל, איל אוהב ישר ופשוט ורוצה אותה בכל מחיר.

"צעיר מכדי להבין שבמאבק הענוג בין אוהבים, כמו בכל משא ומתן, ידו של זה שאוהב יותר על התחתונה. הוא לא הביא בחשבון את הכאב."

נעמי רוצה לאהוב את אייל אבל זה פשוט לא הולך והיא מאשימה את עצמה כשהסקס גרוע.

"באותו לילה חמקה נעמי לחדרו של איל. לא מפני שחשקה בו. יחסי המין ביניהם היו לרוב סתמיים. הגוף שלו היה נוקשה וזוויתי, וכשהתרגש היה מתנגש בה, כולו מרפקים וברכיים. לעתים נחבלה מבלי שישים לב. למחרת, כשהיה שואל אותה מנין לה סימן כחול זה או אחר, היתה עונה לו "ממך", והוא לא האמין. אחר כך היה מחייך לעצמו בקורת רוח. כאילו היו מכותיה הכחולות אותות לביצועיו. סימון נחלתו. כל הטקס לא נמשך יותר מדקות ספורות שנחתמו בטלטלה חזקה, גופו היה מקשיח ונמתח, ופניו מתעוותות בהבעת כאב, עד שנרפה וצנח מעליה רך ולח.
זו היתה מחווה של רצון טוב, מין מס שידעה שיש להעלות לגבר שלצדה כדי שיישאר הגבר שלצדה. היא לא שכבה עם אף אחד לפניו, אבל תיארה לעצמה שלא על זה כותבים שירים, ושאולי ממישהו אחר היתה מצליחה להפיק לעצמה תענוג רב יותר. הרי לא יכול להיות שבכך זה מסתכם, אלא אם כן האשמה נעוצה בה, היא קראה על כך איפשהו: יש נשים כאלה, שהן פשוט קרות, ואולי גם היא כזאת, קרה."

בבקרים, נעמי עובדת במעבדה שערכת ניסויים בחולי פרקינסון ומתוסכלת מאוד מחוסר התועלת הפרקטית של המחקר ומהיחס הקר של החוקרות לנבדקים. אחה"צ היא מוצאת מפלט בבריכה השווה של המכון ובפלרטוטים עם המציל השווה לא פחות – אמיר.

כשאיל נוסע לטיול ארוך בויאטנם נעמי חופשיה להדק יחסים עם אמיר, המציל החתיך מבריכת המכון, ולהקלע איתו להרפתקאות כמו פילוח גויאבות מהמטע הסמוך. הוא מבשל לה ארוחות גורמה, מרשים אותה בהשגיו כמסטרנט מצטיין, הסקס ביניהם מדהים, ואז מגיעה הבומבה כשהוא מגלה לה – "אני מוסלמי."

הסקס – מענג ואורגזמי

המילה האחרונה הדהדה באוויר כמו סטירה. היא הרגישה את השקט אצלה בחזה. ראשה התרוקן ונעשה חלוּל. גבה נשמט לאחור אל מסעד הכיסא. איך. עברית משובחת בלי שום מבטא, ילדות בירושלים המערבית, בית ספר יהודי, שכונה יהודית, סיפורי המשפחות — הכול דומה. ידיה התהדקו על הכוס בלי שתוכל להרפות, אם תרפה — תיפול. איך לא חיברה אחד לאחד כשאסא אמר, "יכולת להיות אחד משלנו," איך נאטמה לרמזים? היא ניסתה להתמקד בלייצב את נשימתה, ברִיק שבראשה עלו בבירור שתי מילים: מאוחר מדי. אבל מאוחר למה?"

מאוחר מדי בעיקר מפני שהסקס עם אמיר מענג ואורגזמי יותר מכל דבר אחר שנעמי חוותה.
"הוא חפן את פניה בכפות ידיו ונצמד אליה לכל אורכו. איברו נלחץ מן הצד אל מפשעתה. קטן יותר ממה שהכירה. הוא השכיב אותה בעדינות על המיטה ורכן מעליה עם פטמתה בפיו. בין שדיה, היא ליטפה את שערו הרך וניתבה דרכו שבילים באצבעותיה. תשוקה עזה עלתה בה להיניק אותו. אילו רק הפיקו שדיה חלב. אצבעותיו שחררו חום משיפולי בטנה."

למרות מחאות חברותיה ללימודים, נעמי כבר חולמת על ילדים עם אמיר ופוסט דוקטורט משותף באוניברסיטה יוקרתית בחו"ל. היא מוחה בפניהן:
"אז הם יורים בחתונות, אז מה, אפשר לחשוב. "אפשר לחשוב שהוא איזה ניאנדרטל מאיזה כפר בשטחים, שילביש אותי בגלבייה עם פייטים ורעלה, ויתקע אותי כל היום להכין לו פיתות על טאבון ולאסוף ביצים מתרנגולות שחורות שמסתובבות בחצר."
אבל הכל מסתבך כשמשפחתה נכנסת לתמונה והסיפור הופך לסבוך ומאוד מעניין.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: יעל כהן

בת 34, בעלת נטייה חשודה להיעלם בתוך ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *