נס חנוכה בנוסח האמזונות של עברית

לא מעט ניסים קראו לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה.

אבל יותר מזה, לא מעט ספרים קראנו ששפכו לנו אור על דברים מסוימים בחיים, שגרמו לנו לייחל לנס לדמות או לנו עצמנו.

מה גם שיש לא מעט ספרים שהכניסו אותנו למקום חשוך או שמשכנו את הקריאה שלהם לא מעט ימים.

אז לכבוד חג החנוכה, ה"אמזונות של עברית", בחרו ספר שהשפיע עליהן ושמתחבר לאחד או יותר מהניסים של חג החנוכה.

קריאה מהנה וחג שמח לכולנו 🙂

 

אבישג צ'רחי –

"כשהגשם יורד" – ליסה דה יונג

יש ספר אחד שריסק אותי נפשית והשפיע עליי לעתיד וקוראים לו "כשהגשם יורד", מאת ליסה דה יונג.

הספר הזה, שפך לי הרבה אור על לא מעט דברים בחיים וכן, הוא גם גרם לי לצפות ולייחל לנס.

הספר הזה עוסק בבחורה שנאנסה וצורת ההתמודדות שלה עם הטראומה שחוותה.

הסופרת מלמדת את הקוראים בין המילים, איך להתמודד עם המון דברים בחיים.

הרבה פעמים בחיים, אנחנו רואים אדם קרוב אלינו שמתרחק ומתכנס בתוך עצמו ואנחנו אפילו לא מנסים לראות למה. הרבה פעמים, החברה, גורמת לאדם לפחד מדחייה ואולי אפילו סקילה המונית (גם אם היא מילולית, היא כואבת באותה המידה), מה שגורם לאדם הנפגע לשתוק ולכאוב עם עצמו.

אבל מה שהסופרת מלמדת אותנו פה, זה שזה יכול לקרות אחרת!

שהחברה יכולה לקבל אותך, אם רק תדברי. ואז את תראי שאת לא אשמה במה שעברת, אלא מי שלקח אותך בכוח.

ובנוסף לכל זה, הסופרת העניקה לנו את אשר האנט והתקווה שנוצרה אצלי באופן אישי, היא שכל אישה שעברה טראומה כזאת, תזכה להתרפא בזרועות אדם כמו אשר האנט.

לא מעט פעמים ייחלתי לאיזה נס שהסופרת תכתובת בעצמה לאשר וקייט במהלך הספר, מה שלצערי לא בדיוק קרה כמו שרציתי, אבל עדיין הגיע נס קטן.

זה הנס הקטן, שאני מאחלת לכל אחת ואחת שעברה דבר כזה.

הלוואי שתבינו שאתן לא אשמות ושתזכו לנס הקטן והפרטי שלכן.

מלי מור-

ג'ואל אי. אן / Transcend Duet / Jewel E. Ann

 "The truth hurts more than a thousand lies. Lies can be forgiven, but the truth holds no debts."

כשהתחלתי לקרוא את הדואט הזה בראש השנה האחרון, החיים שלי היו במערבולת, מהסוג הרע.

כלום לא הסתדר לי כמו שתכננתי… הייתה לי מועקה בבטן, כזו שגרמה לי לרצות לוותר, להרים ידיים וליפול למקום חשוך ומדכא.

ואז נשאבתי לעלילה וברגע שסיימתי לקרוא התמלאתי בחמימות והקלה עצומה. הדואט הזה הזכיר לי למה אני כל כך אוהבת לקרוא…

הרמתי את הראש מהקינדל, חייכתי לעצמי, רצתי לבעלי ונתתי לו חיבוק ענק ונשיקה.

אז במה אתם מאמינים? האם אתם מאמינים בגורל? במקריות?

האם אהבה יכולה לנצח הכל? אפילו מוות?

"I think a part of you will be mine to love in every life."

אז מה אני אספר לכם על מה שקורה בדואט הזה?

פשוט כלום!

כל מה שאנסה לכתוב, יהיה ספויילר.

אני כן אספר שלא הצלחתי לעזוב אותו לרגע. צחקתי, בכיתי, התרגשתי, כאבתי, התאהבתי… ובסוף הקריאה נותרתי עם צמרמורות ועור ברווז שגרמו לי לצרוח בקול רם. הדואט הזה גרם לי להאמין בניסים, עשה לי מניפולציות על המחשבות, מילא אותי בתקווה וריסק לי את הלב לחתיכות – רק כדי לחבר אותו שוב כשלם.

ג'ואל אי. אן הפכה להיות אחת מהסופרות האהובות עליי, אין ספק. הכתיבה הייתה העניינית, הדמויות היו המורכבות, והשנינות… פשוט לעמוד ולמחוא כפיים!

אני אחת שמתאהבת בהמון גברים ספרותיים (טוב, פאק… איזה גברים הורסים יש בז'אנר שלנו!) אבל אני חייבת לציין שאני ממש מעריצה את שתי הדמויות הגבריות בדואט. נייט וגריפין (אפילו השם שלו גורם לי לחייך, גאד דמט) ולמרות שהם שונים כל כך אחד מהשני, שניהם אוהבים בכל חלקיק בנשמה שלהם בצורה שמרטיטה את הלב (והתחתונים). שניהם כל כך ראויים, שאני בעצמי התקשיתי להביע דעה בשביל דייזי… קרייזי… אופס, התכוונתי סוויזי, הגיבורה.

ולמרות שמאז שקראתי את הדואט הזה, עברו הרבה ספרים בנהר, עדיין לא מצאתי מישהו שהאפיל על גריפין, שהוא ללא ספק הגבר הספרותי הכי מדהים שאי פעם קראתי עליו!!!

 "I was her now. She was my always. And I thought that would add up to forever."

הדואט הזה הזכיר לי משהו מאוד חשוב שכנראה שכחתי:

לא הכל חייב להיות מושלם.

לא הכל יסתדר לכם בחיים בדיוק כמו שתכננתם.

לפעמים מדובר במקריות, אבל לפעמים זה פשוט מלמעלה…

אז לכל מי שצריכה סיבה להאמין בניסים, אני ממליצה בחום לקרוא את הדואט הזה בחג החנוכה.

ענת שדה –

אור ביון האוקיינוסים – מ.ל. סטדמן

יש אימהות שחוזרות לג'ינס הישן תוך שעה אחרי הלידה, מניקות, הולכות לבייבי יוגה 3 פעמים בשבוע, פילאטיס פעמיים בשבוע ומבשלות תבשילי בשר מסובכים ומעלות לפסייבוק וכותבות "משהו קטן שהכנתי לבעלי".

המצב אצלי שונה לגמרי. לוקח לי חודשים לחזור לעצמי אחרי כל לידה . בחופשת לידה אני נמצאת רוב הזמן עם פיג'מה. הפוכה. מלאה בפליטות. ריח של משחת בייבי-פסטה גורם לי עד היום לבחילה.

שנים שהסתובבתי עם תחושה של מועקה כל אחר צהריים. הג'גלינג בין הקריירה, החוגים, שעורי הבית והמריבות בין הבנות גרמו לי, לעיתים קרובות מדי, רצון לברוח.

כשקראתי את הספר  "אור בין האוקיינוסים" עברתי סוג של מהפך. הבנתי עד כמה יש לי מזל. הספר הזה שם לי זרקור ענק על הזכות שיש לי להיות אמא.

השנה היא 1926. איזבל וטום הם זוג חשוך ילדים שחי בבדידות על אי קטן בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס הדרומי. הם מוצאים סירה עם גבר ותינוקת .

הגבר כבר אינו בין החיים אך התינוקת, באורך פלא, בריאה לחלוטין. איזבל משכנעת את טום להשאיר את התינוקת וקוראת לה לוסי (אור).

ההחלטה הזו להשאיר את התינוקת גורמת לקרע באהבתם ולשרשרת אירועים שמשפיעה על חייהם של רבים אחרים.

בספר הזה יש כל כך הרבה עדינות , עצב, ורצון בלתי נשלט שלעולם לא יכול להתפוגג – להיות הורים (ובייחוד התשוקה להיות אמא).

בכיתי בדמעות שליש במהלך הספר, ליבי נשבר כל כך הרבה פעמים . הוא כתוב בצורה נפלאה, סוחפת ואמינה. מומלץ ביותר.

כשנתיים לאחר קריאת הספר הצטרף לחיי אור. הילד השלישי שלי. האור שלי. בחופשת לידה שלו כבר לא הסתובבתי עם פיג'מה.

שני ויסלברג-

"מאחורי הדלת" ב' א' פאריס

"באנו חושך לגרש"

בחרתי לכתוב המלצת חנוכה קצת אחרת, הרי כל החג הזה עוסק בניצחון האור על החושך. לכן הספר שאני הולכת להמליץ לכם עליו הוא ספר שמלא בחושך והניצחון היחיד על החושך הזה יהיה פשוט לסיים את הספר.

בואו אכניס אתכם לעולם של חושך:

דמיינו חדר קטן וחשוך.

דמיינו דלת נעולה,

דמיינו שכל פעם שהדלת נפתחת, נכנס לחדר אדם רע.

דמיינו שכל פעם שהאדם הרע יוצא – המצב נעשה רע יותר ויותר.

אז ברוכים הבאים לעולם של הספר "מאחורי הדלת".

תגידו שלום לחושך, לפחד, לחוסר אונים ולאיבוד שליטה.

אבל אמרנו שבאנו לגרש את החושך נכון?

אז בתור אחת שהצליחה לגרש את החושך, אני יכולה לתת לכם מתכון מעולה להוצאת החושך של ג'ק אנג'ל מחייכם:

תקראו, תקראו, תקראו.

זה יגמר מהר.

אתם תפחדו.

ואז בסוף כשיגיע האור תגידו שאמנם צריך לגרש את החושך,

אבל אם כבר חושך – אז שיהיה ככה.

לכו לקרוא!

אה.. חג שמח.

טל פורקוש

שיר ענוג – לילה סלימאני

מאז שהפכתי להיות אימא אני לא מסוגלת לקרוא על תינוקות שטבעו, נשכחו ברכב באוגוסט הלוהט או על גננות שהתיישבו על תינוקות בפעוטון, אני לא רוצה לראות סרטים על התעללות בילדים ואני אפילו לא מסוגלת לשמוע רכילות מאמהות אחרות בגן על איך מצאו ילדה בתוך מזוודה, פשוט לא, אני חולמת על דפדפן אינטרנטי שידע לגרש מתוך הפיד את החושך האנושי. המקום היחידי שבו אני מסוגלת להתמודד עם קטסטרופות אנושיות, התעללות בתינוקות רכים, אונס ואכזריות אפילו פדופיליה היא רק בספרים שם אני מצליחה להתמודד עם הכל ולהרגיש נורמלית ונטולת חרדות.

הספר 'שיר ענוג' מאת הסופרת המכשפת – לילה סלימאני הוא כזה. הספר מתחיל ברצח מחריד של ילדים ובזעקת שבר של האם. רוב האמהות שאני מכירה נרתעות (ובצדק!) מהספר ולא מסוגלת לגשת אליו, אני מרגישה שספרים מסוג זה הם כל מה שאני צריכה כדי להתמודד בצורה בריאה עם החרדות הכי אפלות ויומיומית ושסילמאני בזכות כתיבה החריפה והנוקבת היא האור שלי בתוך כל החושך הבורגני של חיינו.

נס הספרים שלי – איילה תורתי

נסיעה אחת לצפון הארץ.

רכב אחד,

חמש בנות,

ועולם שלם של חלומות.

לפני שלוש שנים או יותר נסעתי עם חברות לספרים לצימר בצפון.

לילה אחד מלא בכל טוב.

לילה אחד של הרצאות, פגישות עם סופרות, אוכל טוב, ספרים ובנות שחולקות את אהבתן לעולם הספרים.

נסעתי ברכב עם בנות שרובן קוראות באנגלית ובנסיעה של שעה וחצי התגלה בפניי עולם שלם.

עולם שלא זכיתי לקרוא עד לאחרונה.

שמעתי על "עולם הספרים" שמחכה לי בחוץ וחיכיתי לרגע שאחת ההוצאות בארץ תרים את הכפפה ותיתן לי את מה שאני כל כך רוצה.

שמעתי על העלילה של הספרים, על הסופרות ובעיקר על הכתיבה המופלאה שלהן ולא היה דבר שכל כך רציתי כמו לקרוא את הסופרות האלה.

ולבסוף זה קרה.

בספטמבר 2017, אדל-הוצאה לאור, תרגמו את "איתך ונקרעת ממך" של נשודה רוז.

שני ספרים בכרך אחד.

זה היה חלום. חלום שהתגשם.

זה היה כמו שסיפרו לי ואפילו טוב יותר.

צללתי לעולם שלם של מילים שלא נגמרו ועלילה כל כך מיוחדת.

ואז זה היכה בי שוב,

בינואר ,2018 הוצאת U  ספרות שנוגעת הביאה אגדה לישראל.

פפר וינטרס נחתה בישראל ואיתה הגיעו שבעה ספרים. "סדרת החובות."

זכיתי להכיר את ג'תרו וניילה.

זכיתי לקרוא ולהתמכר למילים מופלאות, מיוחדת, מטורפות.

כל אחת מהסופרות האלה שציינתי גרמו לי לחוות עולם מיוחד ומופלא.

אז זהו "נס הספרים שלי".

בנימה זו אאחל, חג חנוכה שמח, מואר ומלא בספרים טובים.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *