מים עמוקים

השבוע קראתי את "בריכה עירונית", קובץ הנובלות של אדוה בולה. כל הגיבורים שלה שוחים באותו המקום, ושובות לב במיוחד הן הגיבורות.  הראשונה ביניהן, בנובלה "מסלול פרטי", היא שחקנית ומורה למשחק, נשואה ואם ממרכז תל אביב, שלקתה במחלה המעוותת את פניה אט אט.

.

.

"מסלול פרטי" הוא יומן מחלה של אישה יפה שמאבדת את הנכס שהוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלה – צורתה החיצונית. לכן הסיפור כל כך מסקרן, נוגע לעומק במערכת היחסים האינטימית ביותר שלנו, זו שעם גופנו. כי גם מי שלא לקה במחלה נדירה המעוותת את פניו בוחן את עצמו יום אחרי יום במראה ותוהה מה השתנה, מרגיש את הזמן מתקתק ואת המוות קרב. המחלה היא רק זכוכית מגדלת שמעצימה את התחושות האלו, מכריחה אותך להשיב לשאלה שמעולם לא חשבת עליה: ממה באמת את עשויה?

במרכז הספר ניצבת בדד הנובלה ששמה, ובכן, "לבד". הפעם הגיבורה – שוב שחקנית, נשואה ואמא – בהריון. היא הולכת ומפרידה את עצמה מהעולם, מפסיקה ללמד ומתרכזת במקצוע שיותר מתאים לה עכשיו, תסריטאות, ופורשת לעבודתה אפילו בשבתות. בעלה קורא לה "שורפת גשרים" וזה נכון – היא טיפוס טוטאלי של הכל או כלום, שחור ולבן. אין בה את הגמישות הזו, של סבלנות לדברים שאינם מושלמים, של שביעות רצון, של קבלה. זה השיעור שעליה ללמוד, התיקון שלה.

אדוה בולה גורמת לנו לחשוב שוב על האקסיומה העתיקה הגורסת שלא טוב היות האדם לבדו. אולי לפעמים דווקא עדיף ככה? כשאנחנו לא לבד, אנחנו כל הזמן נכשלים.

לרכישת הספר וקריאת פרק ראשון  – בריכה עירונית

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *