מול הכלוב / סידני הלסטון ( ספר ראשון בסדרת "הטובים לקרב" )

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

אני לא פוסלת ספר קליל,

כזה שמראש אני לא מצפה שיטלטל את עולמי, אלא רק יסחוף אותי לכמה שעות, ינעים את זמני.

לפעמים אנחנו זקוקים לכזה ספר בדיוק.

כשהתחלתי לקרוא את "מול הכלוב" לכך ציפיתי.

 

אני אוהבת דיאלוגים רוויים בהומור, חוצפה, כתיבה מושחזת.

כשזה קיים אני יכולה לסלוח על עלילה שאינה עמוקה כמו בריכה אולימפית, אלא יותר כמו הבריכה בדשא של השכן.. כן, גם היא יכולה לספק לפעמים צורך בסיסי של רענון.

"הוא מניאק. תמשיכי לשנן את זה לעצמך, כריסטין. אל תתני למראה המהמם שלו לבלבל אותך. מניאק. מניאק. מניאק"..

אוי, כמה רצתה לראות את התחת של המניאק הזה.

עירום.

במיטה שלה.

 

כריס/כריסי/כריסטין

כריס בת ה-29 חוזרת אל טארפון ספרינגס,פלורידה, שם גדלה (לאחר 11 שנים)

בשביל לחלץ (שוב פעם) את אח שלה מ(עוד) תסבוכת.

טוב, הוא המשפחה היחידה שנותרה לה.

כריסי רופאה שבחרה לעבוד במדינות עולם שלישי, תוך כדי נדידה,

אתם יודעים , יותר סיפוק, יותר תחושה של נתינה לאוכלוסיה חלשה,

כריסטין שלנו בחורה טובה.

 

אח שלה, סלייד

הבחור מפרק במכות אנשים לפרנסתו.

וכן, הוא גם חוטף לא מעט, יש לו זעזוע מח קל ב"רזומה". בואו נגיד שיכולה להתאים לו המשבצת של הילד הרע.

מה גם שלא תזיק לו נוכחות של רופאה בסביבה.

(יש רופא באולם?)

 

ג'ק, החבר הכי טוב של סלייד

ג'ק גדל עם סלייד וגם עם כריס,בין הרגליים,(אה, לא, תכבו את כפתור הסקס, אנחנו עוד לא שם).

תדמיינו גבר רחב כתפיים, נאה מאוד, מסוקס, עכשיו תלבישו אותו במדי שוטר (טוב בסדר, אפשר לומר שכפתור הסקס מופעל) ואם זה לא מספיק אז גם ג'ק מפרק במכות אנשים, במסגרת קרבות היאבקות חוקיים, כתחביב.

לכריס היה קראש על ג'ק בילדות, מבחינת ג'ק נדמה היה לה שהיא היתה רק קוץ בישבן

אבל עברו הרבה מים בנהר מאז.

והנה, היא כאן, במקום בו גדלה, מקום מלא זכרונות.

אז יש לנו מפגש מלא יצרים בין שוטר מסוקס לרופאה סקסית (זה נשמע כמו סרט פורנו זול, אלוהים!, אבל זה לא באמת)

הסיפור כתוב בגוף שלישי, סה"כ כתוב טוב וקולח רק שלדעתי אין כאן סיפור של ממש, עלילה חזקה שנבנית, מתח ששזור בטקסט או לחילופין משהו שבועט, מרגש, מחכים.

אף אחת מהדמויות לא הצליחה לחדור לי מתחת לעור, הו לא. אפילו לא קרוב.

הפתיחה היתה חביבה, לכן מלכתחילה בחרתי להמשיך ולקרוא, אבל די מהר הסיפור הדרדר במדרון החלקלק של מתיקות וקלישאתיות.

מדי פעם היו אי אילו הלצות שהעירו אותי מהכמעט תרדמת.

לא באמת  סבלתי, היו ספרים בעבר שגם אם אקדח מוצמד לרקה ספק אם הייתי מסוגלת להמשיך לקרוא, זה לא המצב.

אישית, כשסיפור אפוף  ורדרדות ומתיקות, מלא בקלישאות, אני מאבדת עניין.

הספר הזה נכנס מבחינתי לקטגוריית "אפשר לותר",

לשיקולכם.

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/h7cQun

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: מאיה ארז

"תשאירו את העיניים שלכם על הכוכבים והרגליים שלכם על הקרקע"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *