ללא מוצא / טיילור אדמס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

לכתוב שהרגשתי ללא מוצא בספר שזה שמו, זה לקחת את הבנאליות לפסגה חדשה. ובכל זאת, הנה אני כאן, אומרת בדיוק את זה, בנאלי או לא.
כי הספר הזה מתחיל איטי, אבל ממשיך איטי מאוד, שזה כמובן שינוי (ובמקרה זה, לא כל שינוי יתקבל בברכה).

וכך זה הולך…

עמוד 45 – אני מרגישה לכודה. הנסיון לפתח מתח לא עבד עלי וסוג המתח היחיד שמתפתח אצלי כרגע, דומה יותר לחוסר סבלנות ונובע משעמום עמוק, שזה כמובן לא טוב.

עמוד 48 – אל דאגה! התארגנתי על שרטוט אדריכלי של החלל. אני יודעת כבר איך נראים במדויק הלובי, האולם המרכזי, פינת הקפה, שני חדרי השרותים, הסורגים, חלונות שני חדרי השרותים, הכניסה, השלג (הכבד, קל כמו פודרה, עמוק, בשכבות, כזה שנשארות בו עקבות הנעליים, טובעני, עד המתניים, לא טובעני-רק עד הקרסול, כולל הגרביים הרטובות והנעליים שעושות 'פאטצ'-פאטצ' ' כשדורכים בהן) ועוד כמה תאורים שחסכתי מכם, תאמינו או לא.

חוץ מזה, יש לנו חשדות שמאומתים במהרה. אבל לעומתם, יש לנו תכניות פעולה ופתרונות ילדותיים עד הזויים, ללא בסיס או מטרה סדורה.

תוסיפו הסקת מסקנות לא הגיונית שמטרתה היחידה להאיץ את הסיפור קדימה (אחרת הוא בקושי מתקדם), דמויות שמתחלפות שטוחות וחסרות זכות קיום לטעמי וקבלתם חם מהתנור (או קפוא מהשלג במקרה זה), את "ללא מוצא".

בין היתר מדובר בדמות ראשית שעשויה ככל הנראה מגומי, כי מספר התלאות הגופניות שהיא עוברת, כולל ריצה בשלג עד המתניים (איך עושים את זה?) וגלגול חופשי במורד גבעה מושלגת תוך תאור מרחיק לכת של התנגשות בעצים!, נפילה לבורות בשלג והתמקצעות יוצאת דופן בספיגת חבטות סלעים בעמוד השדרה, לא מונעים ממנה לעמוד על הרגליים ולהלחם על חייה ועל חיי אחרים במרחק קילומטר במורד אותה גבעה.

אח״כ יגיעו השואות מיותרות בין אקדח, לאקדח-מסמרים והסברים מרחיקי לכת על אורך המסמרים שפעם נקרא להם בשמם ופעם נקרא להם ״קליעים״ (כן, לאלה של אקדח המסמרים).
השערות בדבר קיומו של אקדח/לא אקדח ומידע הזוי בדבר זריזותו של החוטף, לא החזיקו מים אף הם.

"…לא היתה בטוחה שאקדח מסמרים, כלי עבודה, יהיה יריב שקול לאקדח 0.45…". "… לאיזה מרחק הוא יכול לירות מסמר? הוא כבד? האם מסמר לגולגולת יכול להרוג או רק לנטרל?".

עוד מתברר, שדמויות כאן (ויותר מאחת) יודעות לעשות את הטריק המצחיק שבלברוח לכיוון ההפוך ולהגיע חזרה בדיוק למקום שממנו יצאו (ללא הצורך להסתובב בערבות שלג מיוערות, או להסביר לקורא איך בדיוק זה קרה, כמובן).

בקיצור, מדובר במקרה חטיפה מבולבל ונסיון הצלה מבולבל לא פחות, שמתובלים בתיאורים מיותרים, מדממים מדי, מרחיקי לכת וכאלה שמותחים את גבולות הפיזיקה.

בנוסף לגזרת הסופר המבולבלת, נדמה שגם מי שאמונים על התרגום לעברית, הציגו כאן עבודה מבולבלת לא פחות.

אז מה רצינו להגיד

משפטים רדודים בסגנון
"… לא התכוונה לעוף עליו",
"מוכר בחנות שמתנחמד ללקוחות ומלכלך עליהם…",
"אם אני אכנס בפנים שלך עם המפתחות…",
"הם חייבים להכנס עם הראש ולכסות את החדר עם האקדח",
"הגרון שלה צרב כמו נייר זכוכית",
ו-"מה נסגר איתך?", הוכיחו עייפות חומר גם באגף התרגום (ולגבי ה"מה נסגר..?", זה בדיוק מה שתכננתי לשאול, אבל בסגנון אחר).

לשפה המדודלת צורפו גם מילים כמו "מקריפים", (מלשון creepy) שככל הנראה עשתה עלייה וקבלה עליה את חוקי השפה העברית (welcom!).

תוסיפו משפטים לא הגיוניים עד מיותרים כמו
"צרימת-כינור של כאב",
"אם תילחם ירו בה, אם תברח יירו בה בגב.",
"היא תסחט את דוושת הגז, תכניס להנעה קדמית…", או,
"היא הביטה סביבה במעגל של 360 מעלות… וסרקה את החדר ממזרח לצפון למערב לדרום. ארבעה קירות בטון…" והרי לכם ספר שניתן היה לכווץ לספרון (ואולי לדייק, לכדי ספר שיש בו יותר הגיון).

לשם מה התכנסנו

אחרי הכל, יש כאן מסר, מוסר השכל ברור וחד שעיקרו 'חשוב שכולנו נעזור לזולת, כן, גם אם מישהו ישלם על זה מחיר בסופו של דבר'.

אז קחו אתכם את מוסר ההשכל המכובד ונוכל לסיים במשפט המפתח המתאים ביותר כאן, "זה יהיה לילה ארוך, ילדודס".

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/onVtKD

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: מיס קיפוד - עינת להט

miss kipod אישה איכותית ועסוקה. לרוב היא רצה ממשימה למשימה ויכול להיות שבלי לדעת, כבר נתקלתם בה. חוץ מילדים היא מגדלת גם קוצים ותמיד, תמיד יש לה מה להגיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *