לאסוף את השברים / אילת סווטיצקי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

גילוי נאות קטן – את הספר קיבלתי מאתר "עברית" לצורך סקירה כאחת מהאמזונות הנבחרות לצורך פרסום בבלוג "התנועה הרומנטית".

הספר הראשון של אילת שקראתי הוא לב בקופסה. אחרי שקראתי את הספר לב בקופסה לא רק נפלתי, התאהבתי בכתיבה שלה! אחרי שקראתי את סדרת תחרה וצבע, התמכרתי לכתיבה שלה!

אילת הגיעה מהר מאוד להיות אחת הסופרות האהובות עליי ולא,אני לא נופלת מכל סופרת. יש משהו בכתיבה שלה שמושך אותך לקרוא עוד, יש משהו בכתיבה שלה שגורם לך לרצות לטוס ללונדון, יש משהו בכתיבה שלה שגורם לך לרצות לשלוט באנגלית ברמה גבוהה בשביל לעשות טיול למקומות שהיא כותבת עליהם!

הספר הזה היה כל כך שונה מתחרה וצבע, שם התמודדנו יחד עם טליה במחלה שלה שלא מקבלת את היחס שמגיע לה בחברה. פה ראינו את מאיה, בחורה שמפחדת על הלב שלה, שמפחדת להראות אהבה ולקבל אהבה, שלא מצליחה להתמודד עם דבר שקורה לכולם לצערנו, המוות של אנשים קרובים.

אבל לא רק זה,היא הייתה צריכה להתמודד עם בגידה. בעל בוגדני, עלוב, אפס ועדיף שלא נמשיך …."חברה הכי טובה" שצריך להשמיד! אם חורגת שהיו צריכים לדחוף במדרגות כמו באיזה אגדה שהטוב מנצח בה, אחות גדולה בדמות "הבת המושלמת" או בדמות "האישה והאמא המושלמת" שסוג של מאשימה את מאיה על התבגרות המוקדמת שלה.

גיס שחושב את עצמו (הייתי מעיפה לו סטירה) ואבא שחושב שהוא יכול להיות אבא טוב באמצעות כסף,בשלב מאוחר בחיים יחסית וגם בזה הוא לא להיט.

מאיה קלארק – היה לי קשה להתחבר אליה,מודה שלקח לי זמן. היה לי קשה לקבל את זה שהיא לא מבינה שיש אנשים שיכולים לאהוב אותה. היה לי קשה להתחבר לאקסטרה יחסי מין שהיא דרשה מג'ו ולאוצר ה"מילים" שלה. מה שכן,בכיתי כל פעם שהיא נזכרה באמא שלה, כאב לי על כל מה שהיא עברה עם אמא שלה ועם החברה הכי טובה שלה. כאב לי על הבעל הרע שהיא קיבלה.אבל יותר מהכל כאב לי על הלבד שלה בחיים. בחורה שבחג אפילו לא יכולה לבלות עם המשפחה שלה!בחורה בלי חברות בלי משפחה ובלי חיי חברה (איך לכל הרוחות היא נשארה שפויה?)
מה שכן אהבתי את הגישה שלה לעבודה, אהבתי שהיא לא נפלה למטה ונשארה בראש זקוף, לפחות כלפי חוץ. אהבתי שהיא נשארה מתוקתקת ולא הזניחה את עצמה מתוך דיכאון. אהבתי את החברות שלה עם פטריק. ואהבתי את החלקי סיפורים שהיא חשפה לאט ובזהירות לג'ו.

ג'ו (ג'וסף) ריד – מסוג הדמויות הגבריות שקל לאהוב, אבל מצד שני לא גרם לי להתאהב בו עד עמקי נשמתי (סורי חבוב בן סטורם יש רק אחד), אהבתי בג'ו עצמו כל כך הרבה דברים! אם זה הנסיעות שלו בעולם רק בשביל לעזור לחלשים, אם זה התנדבות שלו עם אנשים גוססים, אם זה הדאגה אפילו לחתול רחוב, אם זה החברות עם פטריק, אם זה העקרונות שלו, אם זה הרגש שהתפתח כלפי מאיה, אם זה החוכמה שלו, אם זה השקפת עולם שלו.

כאב לי על היחסים עם המשפחה שלו, לא סבלתי את אח שלו כבר מהשנייה וחצי שדיברו עליו!כאב לי שדווקא האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו, הם האנשים הכי רחוקים ממנו!

לסיכומו של  – כרגיל ספר של אילת שמושך לקרוא, שוב ספר שגורם לך להבין את המצוקה של הדמויות ולא רק ג'וי ג'וי הפי הפי, שוב ספר שאין בו גבר חתיך עד כאב ועשיר בצורה לא אמינה שמודע ליתרונות האלה בו, וואו,אני כל כך אוהבת את זה!!!!!

מחכה כבר לקרוא את ההמשך שלו ולדעת מה קורה עם הזוג הזה.

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/siDJrp

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *