כשחנה קפויה ממליצה על סדרת החובות אתן חייבות לרוץ ולקרוא!

את הספר סיימתי בשלוש וחצי לפנות בוקר, ויום למחרת נשארתי בשלבי התאוששות…
מה לכל הרוחות קראתי עכשיו?!
איך יכול ספר למחוץ לי את הלב, ואז להעביר אותי באוטוסטרדת רגשות, ואז לאחות לי את הלב ביסודיות, רק כדי לרסק אותו מחדש?
אני לא מאמינה שאני מוציאה תחת ידיי את המשפט הבא, אבל אין לי ברירה: פפר וינטרס, מה עשית לי??

בואו נחזור רגע להתחלה.
הספר הראשון בסדרה היה לא רע בעיניי, אבל הרגשתי שסיפור העלילה מתבסס על שטות מוחלטת. חוב בן מאות שנים שיש לו תוקף חוקי היום? ברצינות? באיזה ג׳ונגל אנחנו חיים?

תחושת ה"אני קוראת בולשיט" החמירה בספר השני, שם המשיך בסיס העלילה להיות מופרך, ונוספו עליו חפירות אינסופיות (וחוזרות על עצמן באופן מתיש ומייגע) של הדמויות הראשיות על רגשותיהן ומחשבותיהן. זה כל כך חזר על עצמו שיכולתי לדקלם את זה בעל פה. אני מדברת על לפחות 100 עמודים מיותרים של אכילת ראש קשה…
אז נטשתי את הסדרה.

אבל הסקרנות גברה עליי. הייתי חייבת לדעת איך זה מתפתח ומה קורה, והאם, ורק אולי, יש הגיון בכל זה. כי מניסיוני עם פפר וינטרס, בזה בדיוק היא הכי חזקה – היא גורמת לקורא להרים גבה ולא להבין, היא יוצרת אצלו תחושה של "איך זה ייתכן", אבל בסוף הכל מתבהר, והקורא לא יודע מאיפה זה נחת עליו.
היא אמנית ההפתעות והעלילות הפתלתלות.

אז החלטתי לסמוך עליה, וחזרתי לסדרה, לספר השלישי שמתחיל בדיוק בנקודה שבה נגמר הספר השני.

קצת אחרי שהתחלתי את הספר הזה, הייתי שבויה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, למה ומתי, אבל הכתיבה הסוחפת שלה משכה אותי פנימה במערבולת מטורפת של רגשות מכל הקצוות. זעם, שנאה, התרגשות, ציפייה, פחד, חמלה, אהבה, הערצה, ייאוש ותקווה… ועוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עזבתי כל ספר אחר ושקעתי בסיפורם של ג׳תרווניילה, שהפעם חפרו פחות וחשפו יותר, גם זה מול זו וגם בפניי.
הלב שלי נסק איתם לגבהים, צלל למצולות (תרתי משמע, ומי שיקרא יבין), החסיר פעימות, נשבר והתאחה ונמחץ מחדש.

הסצנות הלוהטות בספר בוערות יותר מאש הגיהינום. באנגלית פשוט אומרים SEXY AS HELL!! הכינו את המגבונים… בנוסף, יש סצנות בודדות בלבד מסוג זה, במינון סופר מדוייק והן ממש לא מהוות את מוקד העלילה.HOT!

אני לא יכולה לחשוף שום דבר מהעלילה מבלי לספיילר. אגיד רק שהמון דברים מתחילים להתבהר, ושמגלים שהעולם שווינטרס יצרה כלל אינו משולל הגיון כפי שנדמה בתחילה.

ואחרי כל זה, צצות גם שאלות נוספות, שהופכות את הסיפור לעוצר נשימה, ואין לי ספק שנקבל את כל התשובות בהמשך.

פפר וינטרס – את משחקת לי בראש, את משחקת לי בלב. היית ונשארת מלכת האופל שלי.

בקיצור, אם לא הבנתם, אני ממליצה. באופן אישי אני אוהבת לקרוא בשפת המקור, אבל למי שמרגישה שהיא עלולה לשבור שיניים, ניתן להשיג את הספר בתרגום לעברית, בהוצאת U ספרות שנוגעת, 2018.

חמישה כוכבים בוערים ורטובים בגודרידס.

לסקירה בבלוג שלי

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: חנה קפויה

ספרניות הן לא מה שחשבתם. חנה היא ספרנית שקטה שחודרת עמוק ברשת הספריות העירוניות של חיפה, ובלוגרית רומנטיקנית חסרת תקנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *