כפפות של משי / אם.אן. פורג'י

"אני לא בוחרת בחיים של לוחמת, החיים האלה בחרו אותי!"
(ציטוט מתוך הספר)

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשהכריכה לספר הזה התפרסמה, ידעתי שאת הספר הזה אני חייבת לקרוא.
הוא כבש אותי מהמילה הראשונה, בעצם, מהכריכה שלו.
אז מה חשבתי עליו?

טייטום – טייט

היא שונה. תמיד הייתה.
בזמן שילדות בגילה בבית הספר והשכונה שיחקו בבובות ברבי, השוויצו בשמלה היפה ביותר שלהן, קישטו את שערותיהן בסיכות, קשתות וסרטים, טייט הייתה עסוקה בלחקות את אביה. היא העריצה אותו.
הוא היה מתאגרף מקצועי בעל עבר עשיר בתחרויות, גביעים ושם כבוד בתעשייה.
כל מה שטייט ידעה היה מנוגד לילדות, ככה לפחות ההורים שלה חושבים.
היא פוגשת את קמדן – הבן של השכנים.
ויחד הם מוצאים את הפרטנר המתאים לאימונים.

עד שיום אחד טייט שומעת שיחה שהורסת הכול.
ביום אחד עולמה חרב.
ועכשיו, ארבע שנים אחריי באמצע יום לימודי עיתונות טייט מבינה דבר חשוב מאוד:
נמאס לה לעמוד מהצד ולראות את החיים שלה מתפרקים.
היא רוצה להגשים את החלום שלה, לבנות את החיים שלה.

"הלב שלי הולם בפראות לנוכח המחשבה שהרגע שטפתי במורד האסלה את כל החלומות שהיו לי על קריירה בעיתונאות.
זה גם ככה לא מה שרציתי.
אני לא רוצה לכתוב על המתאגרפות הטובות בעולם.
אני רוצה להיות כזו."
(ציטוט מתוך הספר)

קמדן סטיל 
קמדן. אוי קמדן.
אתה לוהט!

קמדן הוא מתאגרף מקצועי שבנה את דרכו המקצועית בדם, יזע ודמעות.
הוא קרע את הישבן שלו באימונים וכל זה בשביל להשיג את מה שהוא כל כך רוצה.
הוא התחיל את אהבתו לעולם האגרוף עוד מילדות.
כשהכיר את טייט הוא היה בטוח שהוא זכה.
הוא היה בטוח שכל עוד טייטום לצידו הוא יצליח (היא עוזרת האימונים שלו),
אך בוקר אחד כשהוא התעורר למיטה ריקה הוא מבין שהיא עזבה.
טייט השאירה אותו מאחור ונעלמה.
בלי חיבוק או נשיקה, בלי פרידה.
הוא נשאר לבד.

ארבע שנים אחרי טייט חוזרת.
כשהיא חוזרת כל כך הרבה רגשות מציפים את קמדן.

אומרים שבין אהבה לשנאה יש חבל דק מאוד.

כפפות של משי, הוא רומן מתוק וכובש.
כזה שאתה נהנה לקרוא ובא לך עוד.

"החיים הם מאבק, אך האהבה היא מלחמה."
(ציטוט מתוך הספר)

הוצאת אדל, כמו תמיד,
תודה!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *