כפיות / לילך סיגן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה. תהנו🙂

המסגרת הסיפורית של הרומן היא חשבון מייל בו שירה הגיבורה כותבת למיכאל אהובה ולעצמה את "הסיפור שלהם". זה לא הכי אמין שמישהי תכתוב סיפור עלילתי עם דיאלוגים וכו' סתם ככה לעצמה ולאהובה, אבל הקונספט נחמד.

שירה היא אם חד הורית שעובדת כמפיקת טלוויזיה. לילה אחד היא חולמת על גבר בחולצה לבנה ומכנסי חאקי ולמחרת במאפייה היא רואה אותו, הגבר מהחלום! הוא מביט בה במבט רב משמעות ובעווית של כאב, ויקח לנו חצי ספר להבין למה שירה גורמת למיכאל כאב. יש פה קצת תסמונת האישה המוכה שנותנת לגבר לומר לה "תראי מה את עושה לי?" לא הבנתי למה מיכאל משחק את כל המשחקים האלה של לא להגיד לה מה הוא רוצה מהחיים שלה כי היא "עוד לא מוכנה"?

אז כאמור, שירה גורמת למיכאל הרגיש כאב. אבל היא גם מפיגה את כאבי הראש שלו – לדוג' כשהיא מוצצת סוכריה ומדמיינת ריפוי. "כנגד רצונו" הוא הופך למנטור הקשוח שלה לענייני כוחות הריפוי שלה, ושתגיד תודה כי כשאמא שלו הדריכה אותו זה היה אפילו יותר קשה.

"החינוך מחדש" הזה הורס את נבטי האהבה של שירה ומיכאל, הורס להם את הבריאות והורס את מערכות היחסים שלהם עם סביבותיהם. אבל בסוף מהחרא שמיכאל מאכיל את שירה פורחת סוג של שושנה.

הדמויות בכתב היד מאוד פסיכוסומטיות: יש להן כאבים מגוונים והן יורדות במשקל כאיתות ישיר של הנפש על המראה החיצוני. האפקט שלהן זו על זו הוא לרוב של סבל, מיכאל ושירה הם שתי דמויות מאוסות עם קריירות שמדוסקסות עד זרא, ואופי של "הגברת עם הקמיליות" בגרסה החופרת עם הערות שוליים לכל נים ונים של כאב בטן.

לסיכום: בעעע

ציון: 2

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון של הספר כאן https://goo.gl/RDR247

 

מאת: יעל כהן

בת 34, בעלת נטייה חשודה להיעלם בתוך ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *