ימי האהבה / דריה מעוז

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

שתי דמויות נשיות יש כאן וגבר אחד מרכזי (כמעט אחד אלוהינו).
אבל בואו נחזור לנשים, כי הן שונות מאוד, אבל מעניינות באותה מידה.

האחת אשת מקצוע מצליחה ועניינית שלא מרבה להישען על סביבתה, השנייה כבויה בעל כורחה, שבטוחה כי אין לה מה להציע לעולם הנאור, או בכלל.
אחת פחות מטופחת, השנייה שיא האופנה, שדיור ושאנל מככבים במלתחתה.
ועד לרגע זה לא ברור לי את חברתה של מי מהן הייתי מעדיפה.

האחד אגב, הוא גבר מרטיט, מפחיד, בטוח בעצמו ואינטליגנטי להפתיע, שבאופן עקרוני, מעורר את הצורך להשתמש כנגדו בכל ההגנות.

ללא ספוילר מיותר נגיד שזה סיפור קלאסי וטוב, על משולש אהבה מתבקש ומיותר, כשזוג מגיע לבקש את שרותיה של מטפלת זוגית. מכאן ועד שלום בית, הדרך ארוכה ואפילו אבודה לפעמים.

"הוא כמו עכביש – יטווה את קוריו לאט ובסבלנות עד שתילכדי בהם."

של מי ירוק יותר?
ואם דיברנו על דמויות הנשים,
כגרושה מחפשת קשר, היא נתקלת בכל התלאות שכבר נפלנו בהן, כשעוד היינו רווקות. נאלצת לברור מתוך היצע גברי נמוך עד להגעיל, בעל סטנדרטים של שוק בשר, בואכה מצפונו החסר של סוחר סוסים ממוצע.
שנקנא בה? היא פנויה.

כנשואה, היא "חיה טוב", בבית שמכבד את בעליו, מתחזקת ארון בגדים רב רושם ומשלמת על רמת חייה במחיר כבודה העצמי ושפיות דעתה המוטלת בספק.
שנרצה להיות בדיוק כמוה? היא עטופה ועשירה.

אישה היא אישה

(או, מזה כבר לא נברח)

"הוא נשכב לידה, מסוכך עם ידו על עיניו, לא חושב להמשיך בכלל, ולו רק בשבילה. והיא מביטה בו – כרס קטנה שעירה, ירכיו לבנות וצרות כמו של ילד, ולבה נמלא רחמים."
כן , זו אמינות מרגיזה במיטבה.
שמישהי תקום ותסביר לי למה אנחנו נמלאות רחמים? איפה הכפתור הזה? ומה עושים כדי לשבש את פעולתו? (רצוי מהר).

"לא היא לא צריכה אף אחד, ממילא אף אחד גם לא נתן לה שום דבר מעולם."

זה סיפור נשי על אהבה, זוגיות וכמיהה נשית שלרוב מעבירה את כולנו על דעתנו, דמויות/קוראות ובאופן כללי, כל מי שניחנה בכרומוזומי XX .

סגנון הזוועה הנשית הנהדרת הזו (באמת נהדרת), מתאים לעקרון הדלתות המסתובבות, כשהזבל של אחת הוא בסוף, בואו נודה, גם הזבל של השנייה.

השפה מצוינת, הסגנון נהדר, הכתיבה משתמשת בגוף שלישי איכותי והסיפור מורט עצבים באופן נורא עד נפלא.
זה הזמן לקרוא ולהתבחבש (כן, זו המילה) בכל האם והאיך של חיי הזוגיות של כולנו.

"אולי זו הייתה שירת הברבור שלה, היא חושבת עתה, הפעם האחרונה בחיים שחשה נחשקת, רצויה, מחוזרת."

תשתדלו לשמוח אם אתם לא שם
ותקראו כמובן.

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/qoJGgt

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: מיס קיפוד - עינת להט

miss kipod אישה איכותית ועסוקה. לרוב היא רצה ממשימה למשימה ויכול להיות שבלי לדעת, כבר נתקלתם בה. חוץ מילדים היא מגדלת גם קוצים ותמיד, תמיד יש לה מה להגיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *