ים של אכזבה

"כשאומרים לך שדבר מסויים היה מקרי לגמרי, אקראי בכל מובן שהוא, אומרים לך גם משהו אחר – שלא משנה מה תעשי, שלא משנה אם תעשי הכל כמו שצריך, אם תתלבשי כמו שצריך ותתנהגי כמו שצריך ותצייתי לכל הכללים, הרוע ימצא אותך בכל מקרה."

נסטיה קשניקוב, נגנית פסנתר מחוננת בת 17, לא מדברת כבר יותר מארבע מאות ימים. מהרגע שהרוע פגש בה. מאז שקרתה לה טראומה נוראית שלקחה ממנה כל כך הרבה, כולל את היכולת לנגן.

הספר נפתח כשנסטיה מתחילה את השנה האחרונה בתיכון בבית ספר חדש.

"כל הבעת פנים שלי נבחנת בדקדוק ובא לי לצרוח, אבל אני לא יכולה. אז אני בולעת את זה, כמו שבלעתי אדמה ודם"

ג'וש בנט הוא נער בודד החי עם סבו הגוסס, יתום מהוריו, שעננת אבל נמצאת מעל ראשו באופן תמידי. כשהוא נמצא בבית ספר הוא יושב לבדו , ממעט לדבר וליצור חברויות, יש לו רק חבר אחד וזה לגמרי מספיק לו. השעור היחידי שהוא לא בזבוז זמן מבחינתו הוא שיעור נגרות. לג'וש יש כישרון ענק, הוא יכול ליצור כמעט הכל מקורת עץ פשוטה.

כשנסטיה מתחילה לרוץ בכל ערב כדי להתיש את השדים שבתוכה, היא נתקלת באור בוקע מהחנייה של ג'וש, מהרגע שהיא אוזרת אומץ להיכנס פנימה, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.

חשוב לי להדגיש ש"ים השלווה" הוא ספר נוער. הוא כתוב בעיניי עבור נוער, הדמויות בו מתחבטות רבות בשאלת הדימוי והזהות שלהם בהתאם לנוער. הדמות הראשית עוברת את כל הסימפטומים של נערה בגיל ההתבגרות שעבר עליה טראומה והיא נשארה בגיל ההתבגרות בלי יכולת להתמודד ולהתבגר (ולכן גם ההתעקשות לא לדבר עם אף אחד).

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של נסטיה וג'וש לסירוגין.

אין לי חיבה יתרה לגיבורים בגיל ההתבגרות, גם לא כאלו שהגיל הזה עבר עליהם בייסורים. אך היו כמה ספרי נוער שהצלחו לשבור את התבנית הרגילה של ספרי נוער ושבו את ליבי – "אשמת הכוכבים" שאהבתי בכל ליבי מכיוון מדובר בספר שנון ומתוק שהגיבורים בו יכולים לשבת ולבכות על מצבם מהבוקר עד הערב אבל הם רחוקים מכך, הם עסוקים בחיים ולא במוות. ו"הרמוני" של אמה סקוט , ספר נוער בוגר ועמוק שעברתי בו קשת של רגשות תוך כדי הקריאה וללא ספק התאהבתי בדמויות באופן נואש. ב"ים השלווה" לא הצלחתי להתחבר לעלילה ולדמות הראשית.

נסטיה, היא דמות של נערה שעברה טראומה, אך הטראומה הזו מגדירה אותה ומכלה אותה. צריך הרבה סבלנות להכיל את הרחמים העצמיים שלה, צריך הרבה סבלנות כדי לעבור שוב ושוב את המונולוגיים שלה עם עצמה על כמה החיים קשים ולא הוגנים .

מערכת היחסים של נסטיה עם ג'וש היא אחת המתסכלות שקראתי בחיי, אין לי שום בעיה עם ספרים שהם Slow Burn אך בספר הזה כשבסופו של דבר האהבה מתממשת היא מאכזבת בכל אספקט.

"הסיבה היחידה שרצתי הייתה כדי לסחוט מעצמי כל טיפת אנרגיה עד שלא יישאר שום דבר להתחרט עליו או לפחד ממנו או לזכור"

לסיכום, בעיניי ספר מאכזב מאוד, יתכן שנועד לאוהבי ספרי נוער בלבד.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *