יהיר בחליפה / וי קינלנד & פנלופה וורד

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

כשקראתי את הפרסום על הספר הזה, לא היה לי ספק שאקרא אותו.
חיכיתי לו כמו אוויר לנשימה, ואז זה קרה.
כשקראתי את הספר הקודם שלהן, 'ממזר שחצן' צחקתי והתאהבתי מהמילה הראשונה, ופה, די פחדתי.
פחדתי שהוא לא יהיה טוב כמו הקודם, אבל האמת היא, שהופתעתי בענק.
הוא אפילו טוב יותר.

כמה פעמים קרה לכם שישבתם במקום מסויים והבטתם באנשים שסובבים אתכם?
סיקרן אתכם לדעת מה הסיפור שלהם? מי הם? למה הם כועסים או שמחים? עם מי הם מדברים ומה יש מאחורי המבט שלהם.
לי אישית זה קורה המון. ככותבת אני יכולה להגיד שהרבה פעמים המקרים האלה הם מה שנותנים לי השראה לסיפורים שלי.

"רוב הגברים שיצאתי איתם היו אמנים מזי רעב, היפסטרים, או היפים מחבקי עצים. החיים שלי היו רחוקים מ"סקס והעיר הגדולה." הם היו יותר כמו "סקס והנפילה הגדולה." או "סקס וההשפלה הגדולה." אני מניחה שלא היה לי להיות הקארי ברדשו של המיסטר ביג הזה ליום אחד."
(ציטוט מתוך הספר)

סוראיה – היא שנונה ומצחיקה. היא דעתנית, חריפה ולא מהססת להגיד את מה שהיא חושבת.
ברוב הפעמים היא אפילו לא חושבת על מה שהיא אומרת, היא פשוט אומרת אותם.
לאורך כל הספר יכולתי להרגיש כמה שהיא מיוחדת.
בדיוק כמו השם שלה. סוראיה. נסיכה פרסית למי שעדין לא הבין.
כן, סוראיה היא בהחלט נסיכה. או שככה הגיע לה להיות.

הרבה פעמים יכולתי להבין אותה ולהתחבר אליה אישית ממקום שגם אני גדלתי בלי אבא, יכולתי להבין מהי ההרגשה הנוראה כשמישהו מוותר עליך לטובת מישהו אחר.
זה צורב, כואב ומשאיר חותם עמוק בלב.

באחת מנסיעות הבוקר שלה ברכבת סוראיה מטיילת מקרון ולקרון בתקווה להתחמק מאדם שלא רצתה לפגוש, היא לא תיארה לעצמה שברגע שתשקע באחד המושבים ותעצום את העיניים היא תשמע קול שייחרט עמוק בלבה.
"גרהם: מה את לובשת עכשיו, סוראיה?
סוראיה: אתה רציני עכשיו?
גרהם: הרסת את היום שלי. את חייבת לי.
סוראיה: אני לא חייבת לך כלום, חתיכת סוטה מזדיין."
(ציטוט מתוך הספר)

גרהם מורגן – יכולתי לכתוב שהוא חתיכת בן זונה. לפחות ככה הוא מתנהג לעולם.
אך ברגע שמכירים אותו, הוא נכנס עמוק ללב.
מצאתי את עצמי מחכה לפרקים מנקודת מבטו ונהניתי מהם כל כך.
המזכירה האישית שלו לא החזיקה מעל שבוע בעבודה, רוב הפעמים היא פשוט יצאה לקנות לו צהריים אבל אף פעם היא לא חזרה.
האמת יכולתי להבין אותה, אפילו את השם שלה הוא לא זכר.
ברגע שהוא נכנס למשרד הוא נעל את עצמו מאחורי דלתות ולא אפשר לאיש להיכנס.
יש מסביבו חומות הגנה שנבנו מבטון מזויין.
הוא היה יהיר, שחצן, מתנשא ומאהב מדהים.
הודעות הטקסט שלהם גמרו לי לצחוק בקול, לעצום את העיניים ולדמיין את שינהם.

"איך בכלל נהיית כזה שמוק?"
"איך כל אחד הופך להיות מה שהוא? אנחנו לא נולדים ככה. זו אומנות נרכשת.
"אז להיות אידיוט זו אומנות שאתה מתמחה בה?"
(ציטוט מתוך הספר)

לסיכום…
הספר הזה בהחלט מקבל ממני חמישה כוכבים זוהרים ומנצנצים.
הוא מצחיק, שנון וגורם לנו להתאהב מהמילה הראשונה.
הספר הזה, הוא מסוג הספרים שבקלות יכולתי לראות אותם הופכים לקומדיה הורסת את הבריאות.
הדמויות מדהימות, חיות, משוגעת ובהחלט מעניינות.
בואו נגיד, שאחרי קריאה של הספר הזה…יהיה מצב שברגע שאעלה על הרכבת אחפש לי איזה גרהם אחד משל עצמי.
ושלא תטעו לרגע, לא הכול לאבי דבי…לא הכול זוהר ויפה…סוראיה וגרהם נאלצים להתמודד עם העבר, ההווה והעתיד.
הם מתמודדים עם דברים שמשבשים להם את התוכנית וגורמים להם לחשוב על הכול מחדש.

הוצאת בוקטיק, כמו תמיד…עשיתן את זה בענק!
Avivit Levi

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/6jCojz

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *