"השילוש הקדוש" חזר, הפעם עם 'מחברת הלב' (שלא תגידו שלא שמעתם)

שלוש חברות קוראות יחד ספרים שמפחיד לקרוא לבד (וגם אחרים). הן מדברות, מנסות להבין ובעיקר חולקות. אנחנו ניתן לכם להציץ להן למחשבות…

הן:
שני ויסלברג
בת 24, בוגרת תואר במדעי המחשב ומתכנתת בתחילת דרכה, מנהלת קבוצת הפייסבוק
"כל הרומנטיקה הזאת" כותבת הבלוג 'ספרים וקצת מעבר'
http://booksandmore-shani.blogspot.com/

אודליה סעדון-קזז
סופרת, אמא לשלושה ואשת הייטק (כשנשאר לה זמן).
בעלת רקורד ספרותי עשיר בתחומי הפנטזיה, המתח והרומנטיקה גם.

ו – עינת להט-יפה
הלו היא  misskipod העוקצנית.
אמא לשלוש בנות, שבשעות הפנאי (המעטות) קוראת ספרים בקצב וכותבת את הבלוג 'אלגנטיות של קיפודה'
https://misskipod.blogsp

 

והן קוראות לעצמן

ℑ השילוש הקדוש ℑ

 

מחברת הלב / לורי נלסון ספילמן


זה ספר מבית היוצר(ת) של 'רשימת המשאלות ו'אבני הסליחה', כך שפנינו אליו ממש בשמחה.
אלא שכאן מדובר בסיפור שמנסה להיות קורע לב, על אמא, שתי בנות ומיליוני אי הבנות קטנות (וגדולות גם). יש שם טראומות עבר לרוב, אפילו טראומות הווה, אומללות מיותרת וחוסר הגינון מובנה.
אחרי כל זה רק נשאר לקוות, שלא תתפתח גם לנו איזו טראומה מהסיפור הזה.

עינת להט-יפה, misskipod

לא מבינה למה זה קרה לי.
בעצם, יכול להיות שמגיע לי ועדיין, זה גובל בהתעללות. כי הסגנון בכייני חסר סיבה, העלילה חסרת הגיון רבת חורים, והמונולוגים לא גמורים (כי אם היינו גומרים את המשפט ומבינים אחד את השני (או מבינות), סביר שלא היה על מה לספר ובהתאם, לא היינו נשארים). 

משפט שנשאר – "אוי בחייך, תרדי כבר מהצלב, מישהו צריך את הקרש"

אודליה סעדון קזז

במקום דעתה של אודליה, הנה סיפור קצר (ועצוב במיוחד).
אודליה עברה דירה.
ילדים, מזרונים, צבע, רהיטים, ארגזים וטפט בסלון (יצא יפה, ותודה ששאלתם).
אה, ובדיוק בשלב הקריטי, שתי חברות הכריחו אותה לקרוא ספר פחות ממוצלח. כן, היה לה קשה (וגם לנו לא קל).
בקיצור, בעמודיו הראשונים של הספר המדובר אודליה שבקה חיים (ספרותית בעיקר). היא קיטרה, יללה וביקשה את נפשה למות, עד שוויתרנו לה.
לכי לפרוק ארגזים אודליה.
חברות טובות אנחנו.

משפט שנשאר – לא, לא הפעם (אלא אם "תראו כמה יפה המטבח" נחשב כמובן).

שני ויסלברג

ספר שבנוי כולו מתרכובות של דרמות מאולצות שלא מתחברות בצורה הגיונית זו עם זו. שמיעת חצאי משפטים (כמובן רק החצי הרע וחסר ההקשר) תוביל לפעולות חסרות היגיון של הגיבורות הראשיות. צירופי המקרים גרמו לי לגלגל עיניים כל כך חזק, שבאמת פחדתי שהן יתקעו שם.

הגיבורה הראשית היא התגלמות הקלישאה הפולנית, בסגנון "אני אשב בחושך ואבכה" וכמובן "לא מגיע לי להיות מאושרת".

צד אחד בגוף ראשון, השני בגוף שלישי וגם בזה כמובן (כמו בעלילת הספר), אין טיפת היגיון.

הלוואי ומישהו היה עוצר אותי לפני.

משפט שנשאר –  "לאנני יש שתי ברירות. היא יכולה לומר לאמה את האמת ולראות איך יוצאת לה הרוח מהמפרשים, או שהיא יכולה להניח לה להאמין  "

קבלו סיכום

הסתקרנן? אתן מוזמנות לקרוא את הפרק הראשון!

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: יוליה יגודין

“אם תמיד תנסו להיות נורמלים אתם בחיים לא תדעו כמה מדהימים יכולתם להיות.” – מאיה אנג’לו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *