הנער וסרט המשי הכחול / פפר וינטרס

הספר הזה גרם ללב שלי לשיר.
הספר הזה גרם לי לשרוד תופת, לרוץ ביערות, לגסוס מקור, להשתזף בעירום, לחיות בפחד, וגם לחיות באומץ.
הספר הזה גרם ללב שלי לשיר. חזק. בקול רם.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

"שמרתי עליה כמו זאב השומר על גור, מוכן לנשוך את כל מי שיעז לפגוע במה ששלי"

רן בן העשר הוא ילד ללא שם מלא וללא משפחה.
כשהיה בן שמונה, הוא נמכר למשפחת מקלארי על מנת להיות עבד בחווה שלהם. רן הוא ילד אחד מני רבים שהפכו לעבדים בחווה שהיה בה תמצית הרוע שקיים בעולם כולו. מקום שאין בו אהבה ואין בו תמימות. רן התבגר בבת אחת בגיל שמונה כשאימו ויתרה עליו לטובת כסף.

בגיל עשר הוא מחליט לברוח. הוא לוקח איתו תרמיל ומעט מזון ומתחיל לרוץ. הוא רץ בשדות, הוא רץ ביער וכשהוא סוף סוף בטוח שהוא מוגן, הוא מגלה שלקח איתו בטעות גם את דלה מקלארי. ביתם בת השנה של הזוג מקלארי הנורא. דלה הפעוטה זחלה לתרמיל של רן בלי שידע.

רן לא מעוניין בדלה. לא מעוניין בשום דבר שיזכיר לו את התופת שחי בו במשך שנתיים. אך כשהוא כמעט מוותר עליה, הוא מבין שדלה בעצם מצילה אותו כפי שהוא מציל אותה.

הספר מגולל את סיפורם של דלה ורן והישרדותם במשך שנים ביערות, בעיירות, בנהרות, בנדודים, בחיפוש אחר כל מה שטוב. מהרגע שרן בורח בגיל עשר ודלה בת שנה ועד שדלה בת 17 והוא בן 27.

דלה מסמלת עבור רן את כל מה שטהור וטוב. היא מבינה אותו בלי שיצטרך לדבר. הוא מתרחק מבני אדם כי נפגע מהם שוב ושוב ודלה הופכת להיות מרכז חייו. רן קורא לה "דלה ריבון" (מלשון סרט. לאורך כל הספר דלה נמצאת עם סרט משי כחול שהיא קושרת לידה ולצווארה) ודלה קוראת לו "רן ויילד" כי הוא פראי .

"ממש כפי שיכולנו לגרום זה לזה צער, היה לנו הכוח להדליק את הכוכבים. כשדלה היתה שמחה, שמחתי. החיוך שלה היה מידבק. הלהט שלה ללמוד היה מתנה מושלמת כשרציתי נואשות ללמד. ללמד את ההפך ממה שלימדו אותי."

הסיפור מסופר בשני קולות, קולו של רן בגוף ראשון וקולה של דלה כשהיא כותבת עבודה למרצה שלה באוניברסיטה ומספרת לה את סיפור חייה.

הסיפור מנקודת מבטו של רן תפס אותי בחוזקה בבטן, וחדר לי ללב. רציתי לחבק אותו לאורך כל הספר. רציתי לנחם אותו כשהוא היה נואש. רציתי ללחוש לו להיות חזק כשהוא נשבר. והוא נשבר כל כך הרבה פעמים. אבל גם היה חזק אינספור פעמים.
כל כך הרבה יופי ואהבה יש בספר הזה.
הוא כתוב כל כך טוב שאין סיכוי להניח לו. מכיוון שמדובר בחלק ראשון מתוך דואט, כעת נשאר להמתין בשקיקה לחלקו השני.

"אסור שידע שכשנישקתי אותו זה אומנם היה המעשה הנורא ביותר שעשיתי, אבל זה גם היה הדבר הטוב ביותר, האמיתי ביותר והכן ביותר שאי פעם חשתי ועל כך לא אתנצל לעולם. אתחנן לסליחתו, רק כדי להבטיח שמערכת היחסים שלנו תחזור למקומה, ואסתיר את סודותיי המלוכלכים כדי להגן עליו, לשם שינוי"

ספר חובה, עמוק ונפלא. מומלץ בחום !

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *