הנערה ואהבתה לרן / פפר וינטרס 💙

"אז מי אתה?"
"אני רן ויילד. המגן של דלה ויילד."
"ילד ששרד."

להתאהב שוב בספר הזה, הייתה משימה פשוטה עבורי. טוב, זה הדואט הכי אהוב עליי…
אבל לסיים לקרוא אותו בפעם השנייה!? מממ… לא פשוט בכלל! 😱💔

"לאהוב זה הדבר הקשה ביותר שאנו צריכים לעשות בחיינו, כי אף שאהבה היא פלאית ומדהימה, היא גם מקוללת ומנפצת נשמות.
בגלל האהבה, החיים הם מלחמה של רגעים וזמן והתמקחות בלתי פוסקת.
אבל בסופו של דבר, אהבה היא מהות החיים."

כמו שכתבתי בעבר, זה לא רומן מסורתי – אבל זה בהחלט סיפור על אהבה אמיתית שמתגברת על הכל ונמשכת לנצח… 💕
גם בקריאה שנייה הרגשתי שהנשמה שלי מגיבה לכל משפט, כל כאב לב, כל פיסת שמחה ורגע של תשוקה שהדמויות האלו חלקו. אהבתי ושנאתי אותו, כי לא הייתי סתם עוד קוראת של סיפור, הפכתי לחלק ממנו! 👑
לא הרגשתי שאני קוראת על דמויות בדיוניות… רן ודלה התעוררו לחיים. הכרתי אותם. אהבתי אותם. שמחתי וכאבתי יחד איתם. 😍🙏

 "נישקתי את הנפש התאומה שלי, ולמי פאקינג אכפת איך נפגשנו וכמה זמן אנחנו מכירים?"

הספר ממשיך את מסעם של רן ודלה, שתי נשמות אבודות שחולקות אהבה ענקית. מסע שמתאר את החיים, עם כל היופי והכיעור, הרגעים הטובים והמכשולים הכואבים. 💔
לא אוסיף יותר, כי כל מילה תהיה ספויילר – רק אגיד שהוא סוחף וממכר. אינטנסיבי ואכזרי. מייסר ומענג… כל זה, באותה הנשימה!

"אני מקווה להיות האיש שאת ראויה לו דלה ריבון. אני מקווה שאוכל לתת לך כל מה שליבך ירצה. ואז, כשנחיה חיים עשירים בכל כך הרבה דברים, אני מקווה למות לפנייך. כי אני לא יודע איך אשרוד יום אחד בלעדייך. אני לא מסוגל."

הספר הזה מוכיח (שוב) את כישרון הכתיבה הבלתי נסבל של פפר וינטרס. בחיי… תנו לאישה הזו כבר אוסקר, לכל הרוחות!!! 🏆

היא סגרה את כל הקצוות והתייחסה לכל השאלות הפתוחות. אז אם שאלתן את עצמכן (כמוני) האם הסיפור של רן ודלה יכול להפוך למשהו טהור? איך דלה הגיעה לתרמיל?? מה קרה להוריה??? ומה לעזאזל הקטע של סרט המשי הכחול הזה, שהחזיק מעמד כל כך הרבה זמן?!?! 😂
פשוט… תקראו. 📖💙

"היא הייתה הסיבה שבגללה אני חי, התכלית היחידה שלשמה נבראתי. להגן, להוקיר ולדאוג לה."

אני חייבת גם לפרגן – כל כך נהניתי מהעריכה והתרגום! זו הפעם הראשונה שאני לא ממליצה לקרוא ספר רק בשפת המקור שלו, כי המתורגם עד כדי כך טוב… 👏

לסיכום, הדואט הזה הוא אחד מאותן יצירות מופת נדירות שהשאירו חותמת על הלב שלי. סיפור אהבה של פעם בחיים, פשוטו כמשמעו. 💘
ולמרות שכבר ידעתי איך הוא יגמר, בכל זאת… קיוויתי שהוא יימשך לנצח!!! ❤

"אנחנו לא נסתיים לעולם, כי זה לא טבעה של אהבת אמת. אהבת אמת היא קבועה. אין לה התחלה, אמצע וסוף. החיים אולי יסתיימו, אבל האהבה… היא אלמותית."

אוחחח, אני מקנאה בכן.
הלוואי ויכולתי לקרוא את הדואט הזה שוב בפעם הראשונה… 💔😭

שימו לב, זהו החלק השני בדואט, לרכישת "הנער וסרט המשי הכחול" לחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *