הנבואה

השבוע קראתי את "מבוכים" של טליה לוין, הספר שחזה באופן נבואי ממש את הגל העכור והמזעזע כל כך של אירועי הטרדה מינית מבישים בתיאטרון שלנו בפרט ובתעשיית הבידור העברית בכלל. הגיבורה, תום בראון, היא שחקנית תיאטרון מתחילה בת 24, בלונדינית ירוקת עין יפהפייה, שנאלצת לעבור דרך מסלול הייסורים הבלתי נמנע, מכונת ההטרדות הבלתי ניתנת לעצירה שהיא הדרך להצלחה.

לתום כבר יש עור של פיל בעובי כפול, שום דבר לא מזיז לה, אפילו נגיעות מציקות היא מנפנפת ומעבירה הלאה בנונשלנטיות מעוררת הערצה, אבל גם קצת מכעיסה. הקורא של לוין חייב לשאול את עצמו לאן הגענו אם זה מה שנדרש במחוזותינו מנפש רכה וטובה שבסך הכל רוצה שייקחו אותה ברצינות וייתנו לה את ההזדמנות שמגיעה לה מתוקף יכולותיה וכשרונה. למה כל הגברים המגעילים האלה באמצע החיים חייבים להתייחס אליה כאל כלי קיבול חסר תחתית לתשוקותיהם המטונפות?

אבל לאחד מהגברים באמצע החיים האלה תום מתייחסת קצת אחרת. קוראים לו דרור והוא אחד מהיושבים הקבועים של בית הקפה הקטן שבו היא ממלצרת. דרור בן ה-42 הוא היי-טקיסט משועמם אחרי אקזיט, שעכשיו פשוט מעביר את הזמן עד שיעלה לו הרעיון למיזם הבא, ואז נתקל במלצרית הבלונדינית המרהיבה ושוכח שיש לו בבית אישה עצבנית מאוד, ובצדק, שמטפלת לבדה בשני ילדיהם.

תום בוחרת דווקא בדרור, למרות הכרס הקטנה, כי זה בדיוק מה שהיא רוצה עכשיו – רק סקס, לא יחסים, לא מחויבות, ובטח שלא להתאהב. האם היא צודקת? תמשיכו לקרוא ותגלו.

לרכישת הספר וקריאת פרק ראשון – מבוכים

מאת: רן בן-נון

רן בן-נון, 52, עורך במוספים "זמנים מודרניים" ו"זמנים בריאים" ומבקר ספרות במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, נשוי ומתגורר בדרום תל אביב. ספרו הראשון, "עכשיו יותר ברגש", יצא בספטמבר 2017 בידיעות ספרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *