המטרה – אל קנדי

"בפני העולם החיצון סברינה ג'יימס מצליחה להעמיד פנים של קשוחה ואדישה לכול, אבל במציאות היא פגיעה, מתוקה וענוגה. אני מחליק זרוע מתחת לצווארה, ואפילו מתוך שינה היא פונה אליי, רגליה משתלבות ברגליי. אנחנו ישנים עטופים זה בתוך זו.

שני חצאים של שלם גדול יותר, טוב יותר."

"המטרה" הוא הספר הרביעי והאחרון בסדרה "מחוץ לקמפוס", כל ספר הוא על זוג אחר וניתן לקרוא אותם כיחידים (אם כי עדיף ומומלץ לקרוא אותם לפי הסדר , כל ספר מביא פן אחר בחיי הסטודנטים וכוכבי ההוקי של אוניברסיטת בראייר).

אין ספק שבספר זה יש כוכב אחד בלתי מעורער והוא ג'ון טאקר. דמות הגבר הדרומי , הקשוח מצד אחד, אבל גם ילד של אמא מצד שני, שיודע לבשל , לפתוח דלתות ולומר גבירתי בקול סקסי ועמוק. אם חשבתי לרגע שהדמות הכי שווה באוניברסיטת בראייר היא דין די לורנטיס (דמות מהספר "התוצאה", הקודם בסדרה), הגיע טאקר וטרף את כל הקלפים. הלב שלי היה לגמרי שלו מהמשפט הראשון.

סברינה ג'יימס גרה בבית קטן ומוזנח בחלק הלא נכון של העיר, עם סבתה ננה ועם אביה החורג והמרושע ריי. אימה נטשה אותה בגיל צעיר, סבתה היא אישה עצבנית וחסרת סבלנות ואביה החורג הוא שתיין וסוטה. סברינה נחושה להצליח ולסיים את לימודיה בבראייר ולהתקבל ללימודי משפטים בהרווארד. אין לה זמן למערכות יחסים. מעולם לא היה לה.

ג'ון טאקר הוא בחור מטקסס שלומד בבראייר על מילגה מלאה. ילדותו מעולם לא היתה שופעת במותרות אך לא היה חסר לו דבר , אימו גידלה אותו לבדה וחינכה אותו היטב. כשטאקר פוגש את סברינה בבר הוקי בערב אחד, הוא נופל חזק.

"זה לא רק היופי שלה, אם כי זה לא מזיק כלל. זה… זה.. לעזאזל, אני אפילו לא מצליח לנסח את זה במילים. יש לה החזות החיצונית הקשוחה הזאת, אבל בפנים היא רכה כמו חמאה. אני רואה הבזקים של פגיעות בתוך עיניה הכהות, שעומקן אינסופי, ואני רק רוצה ל… לדאוג לה."

מהספרים הקודמים בסדרה אנו יודעים שדין , חברו הטוב של טאקר, וסברינה הם יריבים מושבעים. אך למרות היריבות הזו, טאקר נחוש להשיג את ליבה של סברינה.

אך איך אפשר להשיג את ליבה של בחורה שלא מעוניינת בשום קשר רציני ? לטאקר יש סבלנות עד אין קץ שזה נוגע לסברינה, אך כשנראה שיתכן שהוא מצליח לפרוץ את ליבה הסגור, הריון לא מתוכנן גורם להכל להסתבך הרבה יותר.

"המטרה" הוא ספר מקסים שנהנתי לקרוא וסיימתי עם חיוך ענק. דמותו של טאקר היא דמות נהדרת ומרגשת. האהבה שלו לסברינה הדהימה אותי כל פעם מחדש, ואי אפשר שלא להתאהב בו.

נושא אחד הפריע לי במהלך הקריאה. אין לי שום בעיה עם דמות הבחורה שלא רוצה להתאהב, אבל יש לי בעיה גדולה עם חוסר אמינות בספרים. עד חציו של הספר עוד יכולתי להאמין שסברינה מצליחה לעמוד בקסמיו של טאקר ולא להתאהב בו כדי לא לפגוע בסיכויים שלה לצאת מהעוני, אבל החל מחציו של הספר , הרגשתי שהסופרת מושכת אותנו עם ההתעקשות של סברינה רק כדי שזה ישרת את אורכו של הספר ולא את אמינותו. היתה אפשרות בעיניי למצוא דרך אלגנטית יותר ואמינה יותר כדי להמשיך את העלילה מבלי לפגום באורכו.

למרות כל זאת, המטרה הוא ספר מקסים, מצחיק ורומנטי מאוד על אהבה ועל התוכניות שאנחנו עושים בחיים והמציאות שטופחת על פנינו. ויש לספר הזה בונוס היסטרי , דמות הגבר האולטימטיבי, ג'ון טאקר .

"את היחידה בשבילי.

השמש שלי זורחת ושוקעת על החיוך שלך.

הלב שלי פועם, כי שלך פועם "

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *