הלביאה הלוחמת – שרון חיון גינת ( חלקים א' + ב' )

הדואט הזה, חיכה לי בדיגיטלי בערך מהיום הראשון או השני שהוא יצא.
קראתי את כל התגובות עליו בקבוצות השונות והחלטתי שאני לא קוראת אותו, לא עד שכל הרעש סביבו נרגע.
החלטתי לבוא לספר הזה "נקייה", בלי לחפש סיבות לקטול אותו, בלי "לחכות לו בפינה".
מודה, התחלתי את הדואט בגישה של "טוב, את הולכת להתאכזב, תתכונני".
אבל ופה מגיעה חתיכת אבל, עפתי עליו מהשנייה הראשונה.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 8 דקות. תהנו🙂

 

התחלתי את הספר הראשון, במוצאי שבת, בערך בסביבות 00:30 בלילה, בטוחה בעצמי שעוד חצי שעה, גג שעה, אני פורשת לישון וסוגרת את הספר, בסוף סגרתי אותו בכוח ב-03:00 בבוקר וגם זה כי עבדתי בבוקר.
כשהגעתי לפרק שלוש, חיפשתי את שרון בפייסבוק וכתבתי לה שאני מאוהבת בספר ושאני כבר יודעת שאני הולכת לעוף עליו.
לא הכרתי אותה לפני. ראיתי את השם שלה פה ושם בעריכות / תרגומים של הוצאת אדל, אבל לא מעבר.

הבנתי שהדואט הזה הוא בעצם "ספר ביכורים" של הסופרת.
תרשו לי לצחוק רגע, סופרות עם רבי מכר מאחוריהן לא כותבות ככה!
הדואט הזה כתוב בצורה כל כך, אבל כל כך טובה, שהרגשתי שאני קוראת תרגום לספר של סופרת בראש רשימת המכירות של אמזון או משהו בכיוון.

מי שעוקבת אחרי הסקירות שלי, יודעת שאני לא מתחברת לספרים שיש בהם "תבנית" קבועה, שהסופרת לא מוסיפה מעצמה ל"תבנית" ולא מפתחת את הספר למקום משלה.
בדואט הזה, שרון לקחה המון "תבניות" והוסיפה המון מעצמה לכל אחת מהן.
היא שינתה דברים ולא הזכירה שום ספר אחר.
למשל, אנטוני ספקטור, גבר יפה עד כאב, עשיר, שכב עם חצי מנשות ניו יורק, חזק וסמכותי.
אבל שרון, שינתה המון בתבניות שלו.
הוא יפה עד כאב, אבל לא משוויץ ביופי שלו בלי סוף.
הוא עשיר, שהגיע משכונת עוני, אבל היי, הוא לא בן 27 (!) ולא מאומץ, הוא לא העתק של מר גריי.
קיבלנו גבר בן 34, שעשה את הכסף שלו בצורה הגיונית ולא הזויה, שלא הקים 700 סניפים לעסקים שלו ונמצא כל יום בטיסה ממקום למקום, רק בשביל שנבין כמה הוא עשיר וכמה הכסף שלו שולט באישה.
יותר מזה, הוא לא מנסה לקנות את האישה שלו בכסף, הוא לא קונה לה כל יום מתנות יקרות רק כי הוא יכול, והוא לא משתמש בכסף שלו כמניע להשפלה.
הוא מניאק, ששוכב עם בחורה וזורק אותה, נכון, אבל הוא גם הגבר שגידל את האחים שלו, שסוגד לאמא שלו, שלא מתעלל באישה שלו ולא מכה נשים.

עוד תבנית ששרון לקחה ושינתה, היא התבנית של בחורה מישראל, שמגיעה לעיר הגדולה, העיר הזאת שנמצאת בארץ כל האפשרויות, מכירה גבר חתיך ושוכחת את הבית שלה ואת היהדות שלה.
לא במקרה זה, פה שרון כתבה דמות, שנשארת נאמנה לדת שלה לאורך כל הדרך, שאפו על זה!
היו עוד הרבה תבניות, שעליהם לא ארחיב בשביל למנוע ספויילרים.

בדואט, שרון הכניסה דמויות משניות שהיו חלק בלי נפרד מהספר.
הייתי ממש ,אבל ממש רוצה לקבל ספר על גרייס ולוקאס, או על דיוויד ואליסון.
עוד יותר הייתי רוצה, שיהיה לי ספר גיי הורס כמו אלכס, צחקתי ממנו בקול רם.
האמת, שהייתי רוצה גם חברת אמת כמו סוזנה.
אם היו מבטיחים לי מפקד כמו עדי, הייתי חותמת קבע בצה"ל, הוא לא מפקד, הוא אבא.
ובן, צחקתי ונהנתי ממנו כל כך, לוחם אמיתי!

אם אני אחפש דברים שהפריעו לי בספר, אני אתייחס למה שאני תמיד לא מתחברת אליו בספר –
אני פחות מתחברת לזה שזוג נמצא המון במיטה.
האמת שזה הפריע לי בשלב מסוים בספר השני, אבל אז קיבלנו הסבר ללמה אנטוני כזה והבנתי שגם זה חלק מהטוב שהסופרת עשתה בדואט הזה.
לפעמים אנחנו צריכים להתעצבן על משהו, רק בשביל לגלות שהוא היה בסופו של דבר לטובה וזה מה שקרה פה.

אלה אברמוביץ', הלביאה הלוחמת, היצירה מושלמת, אלה מלוף, לביאה 
אוקיי, אני מודה, אני מאוהבת בה!
וואו היא אישה חזקה, היא דמות מושלמת.
אלה, בחורה שאיבדה את אמא שלה בלידה, בחורה שכל המשפחה שלה נרצחה לה מול העיניים באירוע טרור, שלמרות כל זה היא לא נשברת.
היא נלחמת, היא נשבעה לאבא שלה בשנייה האחרונה שלו שהיא לא תישבר וזה מה שהיא עושה.

אם יש משהו שנתן לה נקודות זכות אצלי, זה היהדות!
אלה, בשונה מהרבה דמויות ישראליות שנוסעות לעיר הגדולה, נשארת נאמנה לדת לאורך כל הדרך.
היא לא יוצאת עם גבר שהוא לא יהודי, היא לא אוכלת אוכל לא כשר, היא משתדלת לשמור כמה שיותר דברים בשבת, היא שומרת על היהדות שלה ונאחזת בה בכל הכוח.

אבל, אם יש משהו שעוד יותר נתן לה נקודות אצלי, זה המחזור.
בנות, אני מתרגשת להכריז על הספר הראשון (!) שקראתי בז'אנר, שהאישה באמת קיבלה מחזור!!!
אה סליחה, היא גם גילחה שיער מיותר מהגוף!!!!
היא לא מושלמת, היא כמונו, אנושית!

אלה נכנסה אוטומטית לרשימת הדמויות שאני מטורפת עליהן.
היא לוחמת חזקה,
היא חכמה,
היא לא סמרטוט ויודעת לענות כשהיא רוצה וכשהיא צריכה.
היא סובלת מחוסר ביטחון עצמי למרות שכולם רואים אותה כמושלמת.
אני לא חושבת שעד היום קראתי על דמות שעברה כל כך הרבה בחיים ועדיין נשארה שפויה.

בכל פעם שאלה עברה רגע של "ניתוק", בכיתי איתה.
בכל ריב שלה עם אנטוני, הרגשתי את הכאב שלה.
כשהיא בכתה על המשפחה שלה ועל כל מה שהיא עברה בחיים שלה, מצאתי את עצמי מנגבת דמעות.
אלה אולי גאון מהלך, האקרית הכי טובה שיש, כזאת שיכולה להסתיר כל תיעוד שהיא רוצה.
אבל אלה לא יכולה להסתיר את הכאב שלה מהעיניים שלה, מהגוף שלה, מהלב שלה.
וזה לדעתי מה שעשה אותה אנושית וגרם לי כל כך לאהוב את הדמות שלה.

אנטוני ספקטור, האריה האגדי, הלוחם, טוני  
אוקי, נעזוב בצד לרגע את זה שרשמית הוא בראש רשימת הבעלים הספרותיים שלי,
מישהו יכול להגיד לי מה זה הדבר הזה?!
מי זה הגבר המושלם הזה?!
אני מאוהבת!!!!

איי אריה יקר שלי,
השליח, המלאך, הלוחם החזק ביותר
אני מטורפת עליך!

אתה יכול להיות מניאק שלא מהעולם הזה,
בוס רודן,
גבר קשה ובלי רגשות,
גבר שזורק בחורה אחרי לילה אחד,
גבר קר רוח עם מבט מקפיא.

אבל אתה לא יכול לעבוד על אף אחד שאין לך לב כל כך רגיש.
מי עוד יכול ללמוד את כל תורות הלחימה, רק בשביל להגן על הקרובים עליו?
מי עוד יכול לאהוב ולהעניק את הלב שלו כמו שאתה הענקת?
מי עוד יכול לרפא כאב של שנים על גבי שנים, אם לא אדם עם לב אוהב כמו שלך?!

אני לא אשקר, היו הרבה פעמים שהוא הביא לי את העצבים,
היו גם הרבה פעמים שרציתי להיכנס לספר, לקלל אותו, לתת לו סטירה מצלצלת כמו שנותנים בויוה ולהמשיך לקרוא, כאילו כלום לא קרה פה עכשיו.
אבל מצד שני, היו רגעים שרציתי לחבק אותו, להגיד לו שהלב שלו ממיס אותי, שאני מתאהבת בו יחד עם אלה.

לא כל גבר, מוכן לשנות את צורת החיים שלו והאמונה שלו בשביל האישה שלו,
לא כל אדם, מסוגל לסכן את החיים שלו בשביל היקרים לו,
לא כל ילד, שגודל להיות גבר כמו אנטוני, יכול לגדל את האחים שלו ולהיות אחראי גם על אמא שלו.

אני בטוחה שיש כאלה שלא אוהבות גבר שהוא "איש המערות",
אבל באופן אישי אני מתה על זה בספרים!
זה מצחיק אותי כל כך וגורם לי להתחבר לגבר יותר.
בכל פעם שאלה, או אליסון, אחותו הקטנה של טוני, הוציאו ממנו את איש המערות צחקתי בקול רם.
מה שהביא לי סוג של "התרעננות" באמצע הספר ושמר עליו, מנע ממנו להיות כבד.

אבל ללא ספק, מה שנתן לאריה הלוחם והחתיך הזה, את נקודת הזכות אצלי, היה זה שהוא פתח מכון שמאמן נשים ללחימה.
הוא לא רוצה ששום אישה תעבור אונס,
ששום אישה תישאר פגיעה,
שאישה לא תהיה טרף קל מול אנשים רעים.
אנטוני אולי איש המערות, מניאק, בוס רודן, גבר שזורק אחרי פעם אחת וכו'.
אבל אנטוני ,הוא לפני הכל גבר ששומר על כבודה ובטחונה של כל אישה שעומדת מולו ועל זה שאפו ענק!!!

מי שקוראת ועוקבת אחרי הסקירות שלי, גם יודעת שאני מצטטת רק מהספרים שממש, אבל ממש נכנסו לי ללב, הספר הזה הוא בהחלט אחד מהם:

“תגיד עוד משהו, בבקשה.”
“אני אוהב אותך.”

לסיכומו של,
דואט מושלם!
אני חושבת שכל התגובות החיוביות עליו, מגיעות לו בהחלטה.
אני מחכה בקוצר רוח לדואט הבא, "האריה האגדי" ומקווה שהסופרת תפתיע עם ספרים נוספים על שאר הזוגות.
באופן אישי, אני ממליצה לא לחכות לדואט השני ולקרוא את הדואט הזה עכשיו,
כל אחת מהספרים הוא כ-40 פרקים, אם יקראו אותם יחד עם הדואט הבא, זה יכול ליצור תחושה של יותר מידי ולפגוע בהנאה שבקריאה.
ממליצה בחום, ומצטערת שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שקראתי אותו.
מה שכן, אני שמחה שהצלחתי סוף סוף להכניס סופרת ישראלית נוספת לרשימת קריאה שלי.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *