החוקים של מוזס / איימי הרמון

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂

מעטים הספרים שגורמים לי לבכות. תקראו לזה קשוחה, תקראו לזה צינית, אבל צריך משהו ממש מטלטל כדי לגרום לי לייבב.

הספר "החוקים של מוזס" גרם לי לבכות בלי סוף מאמצעו ועד סופו. קרוב לוודאי שהנושא שבו הספר עסק נגע בנקודה רגישה, אבל גם ללא קשר לכך, הספר הזה הוא אחד הרגישים והיפים שקראתי.

במרכז העלילה ג'ורגיה שפרד ומוזס רייט. ג'ורג'יה גרה בחוות סוסים טיפולית עם הוריה, החיים שלה מוגנים ומלאים בטבע ובשלווה. אך ג'ורג'יה משועממת עד עמקי נשמתה, בכל האזור שבו היא גרה יש מספר ילדים מועט בגילה. האהבה הגדולה שלה היא הסוסים, היא רוכבת עליהם מהרגע שלמדה ללכת, חלומה להיות רוכבת רודיאו.

מוזס רייט נולד לחיים קשים ואכזריים. אימו היתה מכורה לקראק ומכרה את גופה כדי להשיג את הסם. אביו היה גבר שחור שזהותו לא ידועה. כשילדה את מוזס נטשה אותו במכבסה מספר שעות לאחר שהגיח לעולם . מוזס נולד כתינוק קראק שאף אחד לא רצה, הוא עבר ממשפחה למשפחה עד שהשתקע אצל סבתו, הדמות היחידה בחייו שלא אכזבה אותו. הוא לא מצליח לפתח חברויות עם אף אחד, אך למוזס יש כישרון גדול, הוא מצייר. בכל מקום. ציורים יפהפיים של אנשים ומקומות שאינו מכיר.

משפחתה של ג'ורג'יה גרה בשכנות לסבתו של מוזס, ג'ורג'יה מכרכרת סביב מוזס במשך תקופה ארוכה, מוזס בעיניה הוא כמו חיה אקזוטית, אך מוזס לא מתרצה ולוקח זמן רב עד שהוא נפתח בפניה. מוזס נמשך לג'ורג'יה אך הוא לא רוצה להיפתח בפניה ולהכיר אותה מחשש שיפגע בה או יכתים אותה בשמו הרע ובמזגו הקשה.

העלילה נעה בין ההווה והעבר, אנו נחשפים למסע שמוזס וג'ורג'יה עוברים ביחד, על רצונה של ג'ורג'יה להתחבר למוזס, על הפחדים הרבים ששוכנים בליבו, על המשברים שהם עוברים ולאחר מכן על רצונו של מוזס להשיג אותה בחזרה.

"מוזס בוודאי הרגיש שאני צוללת אט אט אל התהום, מפני שבלי להוסיף מילה הוא הושיט את ידו ואחז קלות בזרועי, מציע את תמיכתו. באותו רגע אהבתי אותו, יותר מכפי שחשבתי שאוכל. הרבה יותר מכפי שהצדיקו המפגשים הקצרים בינינו. הפרחח, העבריין, תינוק הקראק. עכשיו הוא היה הגיבור שלי."

עד אמצעו של הספר הייתי מגדירה אותו כספר טוב אך לא כזה שיחרט בתוך ליבי, מאמצעו ועד סופו הוא הפך בעיניי למצוין, כאבתי עם כאבה של ג'ורג'יה, הבנתי טוב יותר את המסע של מוזס ואת התהליך שהוא עובר, האמנתי לאהבה שלהם בכל ליבי, והזלתי דמעות שליש עד סופו של הספר.

בעלילה שזורים חלקים על טבעיים, בעיניי התוספת הזו מיוחדת ואינה פוגעת בספר, מדובר בחלק בלתי נפרד מדמותו של מוזס ומהעלילה כולה.

ספר שונה, רגיש ומלא בתקווה על אהבה גדולה, אובדן והתפכחות. מומלץ בחום !

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/YMTyaC

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

תגובה אחת בנושא “החוקים של מוזס / איימי הרמון”

  1. ספר דימיוני מדי.
    בהתחלה זרם… ואחר כך נראה שהכותבת לא ידעה איך לצאת מזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *