ההימור / קריסטן אשלי

בואו נדבר קצת על פמיניזם בספרות הרומנטית.

האם זה מיותר לחפש פמיניזם בספרים רומנטיים? האם מדובר במשימה בלתי אפשרית לחפש גיבורה שלא צריכה שיפתרו בשבילה את כל הבעיות ויחליטו בשבילה את כל ההחלטות?

 

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

היכן הפמיניזם?

האם עצם זה שמדובר ברומנטיקה זה מחייב שהגיבור יהיה חזק והחלטי והגיבורה חלשה ושברירית?

"ההימור" הוא הספר הראשון שקראתי בז'אנר שהצליח להוציא את השד הפמניסטי שלי ממקום המחבוא שלו.

למרות הפתיח הלוחמני שלי, אין לי שום בעיה שיחליפו לי גלגל כשיש לי פנצ'ר, אני לא מצפה מבעלי שיהיה לו את אותו אינסטינקט אימהי כמו שיש לי בגידול הילדים, ועדיין כריסטיאן גריי, הגיבור השתלטן והמתוסבך של טרילוגיה "50 גוונים", הוא הגיבור הספרותי האהוב עליי ביותר.
אז למה בעצם השד הפמhניסטי ברח?

"התחלתי להתגונן ואמרתי, מקס…הוא קטע אותי, אין צורך בתגובה. באמת רציתי להגיב, וגם רציתי להגיב על זה שהוא אומר לי שאסור לי להגיב. אבל כהרגלו, הוא צדק והרגיז אותי. הייתי צריכה להגיד לו. לכן הידקתי את שפתיי. מקס הביט בי למשך כמה רגעים ארוכים, ואז השפיל עיניו אל פי. ואז הוא שאל, את עומדת להתפוצץ? שחררתי את שפתיי ועניתי, אולי."

מקס, הגיבור הראשי של הספר "ההימור" הוא פחות או יותר גבר מושלם. הוא קשוב, מכיל, מחזיק ידיים, מחבק ומלטף, בעל שיחה. ובעיקר מקס צודק. בפעמים המעטות שהוא טועה הוא יודע גם להתנצל. גבר חלומות.

פשוט טיפשה

נינה, הגיבורה הראשית, היא…איך להגיד את זה בצורה עדינה? אין ממש דרך עדינה לתאר אותה. היא פשוט טיפשה. לא מצאתי אפילו דיאלוג אחד שלה שהיה מוצלח, לרוב היא מהרהרת בכך שמקס צודק והיא לא, היא פזיזה, פחדנית, עושה פרצופים, נעלבת, לא גלויה ברגשותיה. יש לנינה מעלה אחת, היא חברותית מאוד והיא וכחנית (תכונה שמקס מחבב מאוד בשל ההיסטוריה שיש לו כנראה עם נשים). מצאתי את עצמי תוהה, מדוע מקס מתאהב בנינה, כל טיעון שהספר העלה נראה לי קלוש ולא אמין.

הספר מתחיל כשנינה, אמריקאית המתגוררת באנגליה, מחליטה לקחת פסק זמן ממערכת היחסים הלא מספקת שלה עם ניילס, ארוסה המנוכר. היא מגיעה לביתו של מקס בקולורדו, בית שהוא משכיר לתקופות שאיננו נמצא, בית יפהפה שבנה בשתי ידיו ונקרא "המשולש", לחופשה של שבועיים. בשל אי הבנה, מקס לא נעדר מביתו כשנינה מגיעה ולכן מבקש ממנה לעזוב. נינה מסרבת, אך לבסוף יוצאת מביתו, נוסעת כמה קילומטרים, נתקעת בתעלה, וישנה בלילה בתוך מכוניתה כשבחוץ המעלות הן הרבה מתחת לאפס. מקס כמובן מצליח לאתר אותה ומביא אותה לביתו. לאורך יותר ממחצית מהספר נינה מהרהרת כיצד היא אומרת למקס שהיא עוזבת. הוא מבחינתו כבר מתכנן את החיים שלהם. ההסבר של הסופרת לשמו של הספר הוא ההימור שנינה לוקחת כשהיא עוקרת את חייה מאנגליה לקולורדו לאחר היכרות של שבועיים בלבד עם בחור ששבה את ליבה. תסלחו לי, אבל מי שלוקח פה הימור זו בכלל לא נינה. זה מקס המסכן.
העלילה מלאה בתפניות, אין רגע דל בשבועיים שבהם נינה מתגוררת בביתו של מקס, ודמויות המשנה בספר הן רבות מאוד, אך למרות הכל דמותם של נינה ומקס לא עוברות תהליך משמעותי בעיניי.

איפה האתגר?

הספר הקודם של קריסטן אשלי, "הצוואה", היה ספר טוב, אמנם גם הוא נשען על גיבור ראשי חזק ודומיננטי וגיבורה ראשית חלשה נפשית והרבה פחות מוצלחת, אך הוא היה אמין יותר, הוא היה מלא בתובנות, ג'ייק, הגיבור הראשי (והמדהים), עשה טעויות והיה רחוק מלהיות מושלם. הוא היה לאחר כמה מערכות יחסים לא מוצלחות ועבר תהליך שלם במהלך הספר, בעיקר בזכותה של ג'וזי, הגיבורה הראשית.

דמותו של מקס לא עוברת שום תהליך, הוא מתחיל את הספר כמושלם ומסיים כמושלם.
אני אמנם לא פמיניסטית גדולה אבל אני מצפה גם מהז'אנר הרומנטי לאתגר אותנו קצת יותר עם גיבורות עגולות, בעלות עומק, שמסוגלות לקבל החלטות בעצמן ולנהל דיאלוגיים בעלי משמעות.
לצערי בספר הזה לא מצאתי את אשר חיפשתי, ולכן לא מדובר בספר מוצלח בעיניי. לשיקולכן.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *