האם אדל תינצל מעצמה?

"הוא מחמיא לה, היא צוחקת בעונג. הוא שואל לשמה, היא מסרבת להשיב וטקס החיזור הקטן, הענוג והבנלי מעורר בה תשוקה לחיות. כל מה שהם אומרים משרת תכלית אחת : להגיע לכאן, כלומר לסמטה הקטנה שבה אדל נשענת על פח אשפה ירוק. הוא קרע מעליה את הגרבונים. היא פולטת גניחות חרישיות, מטילה ראשה לאחור"

אדל , גיבורת הספר, בזה להכל. היא בזה לעובדה שהיא צריכה לעבוד, היא בזה לצביעות, היא בזה לשגרה שחונקת אותה כל יום יותר ויותר, ובעיקר היא בזה לעצמה . לכאורה לאדל יש חיים טובים . יש לה בעל שאוהב אותה וילד קטן שזקוק לה, בית מקסים בלב פריז, חופשות משפחתיות וחברת אמת שדואגת לה . אבל אדל לא רואה אף אחד. אדל מכורה לריגוש. היא נפגשת עם גברים שונים ומקיימת עימם יחסי מין אקראיים כדי להרגיש שהיא חיה. כדי להרגיש שיש משמעות לחייה.


לכולנו יש סודות. לחלקנו הם קטנים וחסרי משמעות, וחלקנו מחזיקים ארון שלם של שלדים. לאדל יש בית קברות שלם . רישאר בעלה לא יודע דבר.

"כשהיא נכנסת למיטה , היא יכולה לראות את פניו השלוות של בעלה. הוא נותן בה אמון. פשוט ואכזרי כפי שזה. אם יתעורר, האם יראה עליה את העקבות שהותיר בה הלילה ? אם יפקח את עיניו, אם יתקרב אליה, האם יריח ריח חשוד, האם יזהה בה אשמה"? אדל כועסת עליו בגלל תמימותו, שמענה אותה, שמכבידה את חטאה ומעמיקה את נקלותה. מתחשק לה לשרוט את הפנים החלקות הענוגות, לבתר את המזרן המרגיע"

את הספר הזה קראתי בנשימה עצורה. הניתוח הפסיכולוגי של גיבורת הספר הוא אחד המפורטים והמטורפים שקראתי. דמותה כל כך עגולה ומדויקת שהרגשתי ממש כיצד האובססיה שלה משתלטת עליה, עד שכמעט כילתה אותה לגמרי.
העלילה של הספר אינה דלה, יש התרחשויות בלי סוף, שכולם תורמים להעמקת דמותה של אדל ולמתח בלתי פוסק. הרגשתי כמו צופה מהצד שנאלץ לראות תאונת דרכים מול עיניו בלי היכולת להסית את מבטו. האם אדל תצליח להסתיר את סודותיה לאורך זמן? האם יום אחד רישאר יתעורר ויפקח את עיניו? האם אדל תסכים לתוכניתו של רישאר לעזוב את העיר ולעבור לכפר ?

מישהי מאוד חכמה אמרה לי שבענייה אדל היא דמות שפיצחה את החיים, היא מבינה את מה שכולנו לא הבנו. בעיניי, אדל היא דמות של אישה נוראית, אנוכית, שלא מבינה דבר. שלא מצליחה לראות את היופי שיש ברגעים הקטנים של החיים. לא פעם אדל מעידה על עצמה שעדיף לה שרישאר לא ימות כי אם הוא לא יהיה בחייה היא תצטרך להתמודד באמת עם החיים. אדל היא אישה אומללה שחיה אך ורק כדי לספק את דחפיה , היחס שלה לבנה קרע את ליבי, גם לחברתה הטובה לורן, אשת סודה, היא לא מצליחה להתמסר. היא מתמסרת אך ורק לאובססיה שלה , לריגוש הבא.

לרוב אינני מתייחסת לכריכות של ספרים. בעיניי ספר טוב לא חייב כריכה טובה. אך הכריכה של הספר הזה היא אחת היפות והמערערות שראיתי. הגרביון הקרוע מעל כף רגלה של אישה המשול לנפשה הקרועה והמעורערת . כמה פשוט וחכם.


לילה סולימאני היא סופרת בחסד. הספר "שיר ענוג" שתורגם שנה שעברה הוא בעצם ספרה השני, "בגנו של עוג" הינו ספרה הראשון. הספר הזה הוא אחד הטובים והאיכותיים שקראתי. הוא חדר לי מתחת לעור ולא הניח לי עד סופו. מומלץ בחום !

פה תוכלו לרכוש את הספר שענת המליצה עליו בחום!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *