האוויר שהוא נושם / בריטני ס' צ'רי

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 4 דקות. תהנו🙂

כמו שכבר הספקתם להכיר…אני מתה על ציטוטים.
כל ספר שאני קוראת, אני מסמנת לי קטעים שאהבתי ואני תמיד חוזרת לקריאה של הציטוטים המסומנים בספר.
אז הפעם החלטתי לפתוח את הסקירה שלי עם ציטוט מהמם מספר הזה…
"העניין הוא לא איפה חי הקסם. הקסם הוא ברגעים הקטנים. בנגיעות הקטנות, בחיוכים העדנים, בצחוקים החרישיים. הקסם הוא לחיות למען היום ולהניח לעצמך לנשום ולהיות מאושר."
(ציטוט מתוך הספר)

מה יותר כואב מלאבד אדם קרוב? מה יותר כואב מלאבד אותו ולהרגיש אותו חיי בתוך תוכך?
כשאבדתי את אימא שלי, הרגשתי כאילו חלק בתוכי מת.
הרגשתי את הלב שלי מתפרק לאלפי חתיכות ולא היה לי שמץ של מושג איך להתרומם.
היא הייתה האוויר שאני נושמת! וכשהיא עזבה אותי…התמוטטתי. נפשית ופיזית.

אליזבת איבדה את בעלה סטיבן, בתאונה טרגית, הוא עזב והשאיר אותה מפורקת.
בודדה, מוטרפת מגעגועים, שבורה ועם ילדה בת חמש.
גם כשהיה לה קשה, אליזבת עצרה את עצמה רגע לפני פירוק ונשברה רק שאמה הנסיכה שלה לא ראתה.
אך היו פעמים בהם היא התפרקה לידה. על הרצפה הקרה עטופה בבגדים שנשארו בארון הבגדים שלהם.

"אהבתי אותה יותר מכפי שהיא אי-פעם תדע. אלמלא היא, אין ספק שהיגון היה גורם לי לאבד את עצמי."
(ציטוט מתוך הספר)

אני כל כך מסכימה עם זה.
כי אם לא הילדים שלי, סביר להניח שהייתי משתגעת כשאיבדתי את אימא שלי אז, לפני עשר שנים, כך שיכולתי להבין את הדאגה של אליזבת לאמה המתוקה.

אליזבת – אהבתי אותה, כאבתי איתה, ואפילו כעסתי עליה.
כלפי העולם היא מנסה לשדר חוזקה, היא מנסה להמשיך את החיים, עד כמה שאפשר, והיא תמיד חושבת מה יגידו עליה.
זה משהו ששנאתי בה.
היא ילדה גדולה, אישה ואימא מדהימה.
לא משנה מה נעשה, אנחנו אף עם לא נתאים לסטריאוטיפים של החברה.
לא משנה מה נעשה או נגיד תמיד ימצאו מה להגיד עלינו.

"תמיד תאחזי בדברים שמסבים לך את הכי אושר."
(ציטוט מתוך הספר)

טריסטן –
הוא שבור לא פחות מאליזבת, הוא עוטף את עצמו אחרי מסך של ערמת שיער, אוזניות והוא המוזר של העירייה.
הרי תמיד יהיה אחד כזה לא?
טריסטן עובד בחנות של מר' הנסון, חנות שמלאה בקסם, עשבי מרפא וקריסטלים.
לתושבי העירייה, החנות של מר' הנסון היא מפגע, כי הוא וטריסטן הם המוזרים והשונים.
אם יש משהו שמתתי עליו בטריסטן, זה שהוא לא דופק חשבון לאף אחד.
לא משנה לו מה אומרים או חושבים עליו, הוא חי בכאב שלו ולא נותן לאף אחד לחדור לשם.

"סליחה שקראתי לך מפלצת."
זה בסדר."
"איך? איך זה בסדר?"
"כי זה מה שהמוות עשה לי, הוא הפך אותי למפלצת."
(ציטוט מתוך הספר)

אמה – אלוהים. התאהבתי בילדה בת חמש!!
היא חריפה, דעתנית, והיא כל מה שאליזבת לא.
אך אם יש משהו שאהבתי באליזבת, זה את העבודה שהיא אפשרה לאמה להיות כל מה שהיא רוצה.
היא רצתה לאהוב זומבים ואליזבת אפשרה לה את זה.
יכולתי לדמיין אותה אומרת "קרץ" עם הלשון הקטנה והחיוך הכובש.

"כל כך פחדתי להיות לבד עם המחשבות שלי, שהתשובה נפלטה מתוך פי כמעט כמו תחינה. "נוכל להעמיד פנים עד הבוקר," הצעתי."
(ציטוט מתוך הספר)

למרות הכאב של אליזבת, היא מנסה לשקם את חייה.
שנה אחרי שאיבדה את בעלה, היא חוזרת לעירייה בה חייה איתו.
היא חוזרת לפרצופים המוכרים ולזיכרונות שנמצאים לאן שהיא לא מסתכלת.

"מכירה את המקום שבין הסיוטים לחלומות? המקום שבו מחר לעולם לא מגיע ואתמול כבר לא מכאיב?"
(ציטוט מתוך הספר)

לסיכום…
אתם בטח חושבים שכתבתי המון ציטוטים בסקירה הזאת, אך אני יכולה לכתוב לכם, שזה אפילו לא רבע ממה שסימנתי לעצמי.
כי הספר הזה היה מלא בציטוטים שלקחתי איתי קדימה, כל ציטוט נכתב בצורה הטובה והמדויקת ביותר.
הספר כתוב בצורה טובה, העלילה מעניינת, מותחת, מרגשת וגורמת ללב להחסיר פעימה.
בתחילת הספר הוא הזכיר לי ספר אחר בז'אנר אך מהר מאוד הוא תפס את מקומו שלו, ותאמינו לי שהוא תפס מקום מכובד ביותר!

הסתקרנתן?

בואו לשקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/ZuH3nB

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *