גן של התחלות חדשות / אבי וקסמן

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

אין מועד מתאים יותר לחופשה מאשר רגע לפני שבוע הספר (כן רגליי המסכנות, אני אשרך אתכן עכשיו ברחובות ניו יורק כך שעמידה ממושכת ליד הדוכן תראה לכם כפיקניק בסנטרל פארק. ולא! מנוחה זה לחלשים!!) ואין ספר מתאים יותר לחופשה מוקדמת מאשר גן של התחלות חדשות, ספר שלמרות שם לא מאוד ז'אנרי ("אהבה בגינה" או "שתילי ליבי הפצוע" היו כנראה מתאימים יותר) ונקודת מוצא מורבידית משהו מצליח לחמם את הלב ולספק קריאה כייפית במיוחד.

התחלות חדשות (הורדתי את הגן. תסלחו לי) נוגע בנושאים של אובדן בן זוג והורות. נוגע ולא עוסק שהרי באנו להקליל ולא לדכדכך. האבחנות ההוריות קורעות מצחוק והאובדן נוכח אבל מספיק מרחוק ובמידה, מה שמאפשר להתחמק מהמחשבה ״מה אעשה אם חס וחלילה אסון שכזה יקרה גם לי״ ולהתרכז בצדדים החיובים ששינויים כפויים עשויים להביא לחיים – ירידה של עשרים קילו במשקל, הצעת עבודה באיור חוברות פורנו ורומן עם הולנדי סקסי. במקביל בוחן הספר שורה של סוגיות שנוגעות באהבה, ביניהן, האם קיים רק אחד נכון עבורנו (לא) איך יודעים מתי פגשת את האחד (זה עניין של ריח) ומה קורה כשאת מאבדת את האחד (אם הוא האחד והוא עדיין בחיים הוא יזחל אליך בחזרה) ואלו בצירוף ארבעה (!) סיפורי אהבה חמודים הופכים את הספר – למרות הנגיעה בסוגיות של אבדן והורות – לממתק רומנטי של ממש.

"אני ליליאן גירוון, אחותה של רייצ'ל, ואלה הבנות שלי, אנאבל וקלייר. באתי הנה כי אני מאיירת ספר על ירקות, והחברה שלי שלחה אותי ברוב טובה לקורס הזה כדי שאלמד עליהם יותר."

קלייר הוסיפה "וגם אין לה עם מי לשחק מאז שאבא מת".

לילי התאלמנה לפני למעלה משלוש שנים, עברה התמוטטות עצבים, התאוששה ומאז מגדלת את שתי בנותיה הקטנות בעזרת אחותה וביביסיטר ורודת שיער. החיים שלה מתנהלים על מי מנוחות – היא עובדת כמאיירת ספרי לימוד בהוצאה קטנה (הזדמנות מעולה להתמחות בציור פינים של ליוותנים), מטפלת בילדות ונפגשת פעמיים בחודש עם פסיכולוגית האבל שלה. לילי עדיין לא פנויה למערכת יחסים חדשה. אם תשאלו אותה היא לעולם לא תהיה מוכנה. ועל מין בכלל אין מה לדבר.

ואז כדרכם של ספרים משהו קורה. על לילי מוטל פרויקט איור מדריכי ירקות ואיתו חובת השתתפות בקורס גננות שימשך שישה שבועות. אלו שישה שבועות מטלטלים במיוחד במהלכם היא מתחברת לקבוצה המשונה שהתאספה כדי ללמוד איך מטפחים גינה, רוכשת חברים, מתוודעת (כן. גם במובן התנכי) למורה החתיך, מאבדת את מקום העבודה (מסתבר שגם בארצות הברית ענף המו״לות חווה קשיים. מי היה מעלה על דעתו) ונאלצת לצאת מאיזור הנוחות שלה ולהחליט איך תראה שארית חייה.

ויש גם רומנטיקה לרוב. אבי וקסמן מציבה בקדמת הסיפור ארבע נשים פנויות לאהבה (אלמנה, גרושה, פרודה ורווקה כי שלושים ושש שעות של נישואים לא באמת נוטלות ממך את הסטטוס) בוחנת באמצעותן וריאציות שונות של זוגיות וקשר, ומייצרת סצנות מרגשות במתיקותן. יאמי.

בכלל מתיקות היא מילת המפתח בספר הזה. הדבר הכי נורא קרה עוד לפני שהגענו ומעכשיו מגיע גם לגיבורה וגם לנו הקוראות רק טוב. אז הסערות קלות, המשברים מתונים, וכשלא צוחקים, מחייכים, גם אם לפעמים תוך כדי ניגוב דמעה. הדבר הכי מצער בספר מבחינתי היה שהוא הסתיים. לפעמים 344 עמודים זה לגמרי לא מספיק.

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/HbfpjV

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: דורית תמיר

מוציאה לאור, מוציאה ילדים לבתי ספר, מוציאה בנזוג מדעתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *