בולי / פנלופה דאגלס

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂

בולי הוא במהותו ספר נוער שעוסק בנושאים מורכבים כגון בריונות, אלימות והתאהבות אך לעיתים הרגשתי כאילו הדמויות גדולות יותר מגילם האמיתי.

האופן שבו הסופרת דילגה בין היותם טינאג'יירים בתיכון שרוקחים מזימות לבין התמודדתם עם סקס, התעללות ונסיבות חיים מורכבות הייתה לא עקבית בעיניי.

קשה לי לקטלג את האוכלוסיה שמתאימה לספר הזה, אך בהחלט הייתי מעבירה אותו לאגף ה – 18+.

בולי תורגם לעברית בשנת 2016 ויצא לאור ע"י הוצאת "א(ה)בות".

אני בחרתי לקרוא אותו בשפה האנגלית.

לפי הבנתי, הוא פחות הצליח בארץ (מניחה שגם בגלל השם "בולי" הלא מזמין) אך לי תמיד חשוב לגבש דעה אישית על ספרים ולתת את דעתי בנושא ולכן בחרתי לקרוא אותו ולבדוק מה אני חושבת עליו.

הספר מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטה של הדמות הראשית הנשית, טייט או בשמה המלא טאטום. הוא StandAlone לחלוטין, כלומר ניתן לקרוא אותו כבודד ויש לו סוף סגור.

לספר יש המשכים שטרם תורגמו, כמו לדוגמא הספר הבא שמסופר מנקודת מבטו של ג'רד, הדמות הראשית הגברית. ממה ששמעתי מחברותיי שקראו, הספר שלו היה מצויין ושפך אור על היחסים בינו לבין טייט ולכן אני מתכננת לקרוא גם אותו.

חשוב לציין שאין אפשרות לקרוא את הספר של ג'רד לפני שקראתם את בולי מפאת ספויילרים וחוסר הבנה של הסיפור.

העלילה מתחילה בכך שטייט, הדמות הנשית הראשית, נוסעת להתמחות בצרפת בגיל 16 וממשיך בדיוק שנה לאחר מכן עם חזרתה לתיכון בארה"ב.

אנו שומעים מעט על חוויותיה בצרפת אך העלילה מתרחשת כולה בארה"ב.

טייט היא בת יחידה, אמא שלה נפטרה כשהייתה בת 10 ואבא שלה נוסע לתקופות ארוכות לחו"ל במסגרת עבודתו. סיטואציה זו מובילה לכך שטייט גרה לבד ומתנהלת באופן עצמאי.

בתחילת הספר, טייט בת ה-17 מצטיירת ומתנהגת כילדה הטובה האולטימטיבית. היא מצליחה בלימודים, חלק מקבוצת הריצה של בית הספר שלה, חברה נאמנה ושומרת על עצמה מצרות.

במהלך התפתחות העלילה, כתוצאה מהיחס שלה ג'רד וחברו מדוק כלפיה, היא נעשית אגרסיבית ואלימה יותר, מהלך שלא הסכמתי איתו ולא תאם בעיניי לדמות שלה.

חשוב לציין שטייט נמצאת במצב של בריונות והצקות בלתי פוסקות ובשלב כלשהו, בעידוד חברתה, היא מחליטה לקחת את "העניינים" לידיים שלה.

My actions were inviting more trouble. What was I doing? And why wasn’t I stopping?

טייט היא בחורה נבונה ולמרות שהיא הרהרה בינה לבין עצמה על התנהגותה, זה עדיין לא מנע ממנה להמשיך עם קו האלימות שנסחפה אליו.

ברור לי שהיא הייתה במצב קשה ורגיש מבחינת הבריונות של ג'רד וחברו הטוב, מאדוק, אך לא הייתי מצפה ממנה לפנות לאלימות ובצורה כלשהי "ליפול" לאותם מקומות.

ג'רד, הדמות הראשית הגברית, גר בשכנות לטייט מאז שהיא ואביה עברו לגור לידו וליד אמו בגיל 10. נסיבות החיים של ג'רד קשות מאד ומתגלות מספר שכבות שלהם במהלך הקריאה. אביו נעלם מחייו ואמו אלכוהוליסטית בגמילה ולכן בדומה לטייט, הוא גם כן גר לבד רוב הזמן.

אם טייט היא הילדה הטובה, הוא ההפך המוחלט ממנה. ילד רע במלוא מובן המילה, מעשן, שותה, מ*יין, מתחרה במירוצי מכוניות וכמובן מתנהג בצורה נוראית לטייט.

His jaw clenched, and I noticed how his chin lifted slightly as if he had just put on his “bully” mask. I couldn’t seem to catch my breath.

ג'רד היה מאד מסתורי כמעט עד לסוף הספר. היו מעט מאד קטעים שהצלחתי להבין מה עובר לו בראש. דווקא כשחשבתי שאני מתחילה להבין אותו הוא עשה משהו ששינה את דעתי לחלוטין.

ג'רד וטייט רקמו קשר מיוחד מילדות והיו חברים הכי טובים מגיל 10 עד לגיל 14. בגיל 14, קרה משהו לג'רד, הוא השתנה והחל להתנכל לטייט ובעצם הפך לבריון שהוא במהלך כמעט כל הספר.

Jared indulged in my misery like it was candy. He had fed me to the wolves time and again, reveling in the unhappiness he caused. Jared, my friend, was completely gone, leaving a cold monster in his place.

הסופרת עשתה עבודה טובה בתיאור הבריונות והאכזריות של ג'רד כלפי טייט אך בשלב כלשהו הרגשתי שזה הפך להיות מתיש.

הייתה הרבה חזרתיות בספר הזה, גם בעניין הבריונות של ג'רד וגם בדרך שבה טייט הרגישה כלפיו.

מכיוון שלקוראים הייתה גישה למחשבותיה של טייט, היה ברור כיצד היא מרגישה כלפיו, את המטען הקשה שהיא סוחבת על גבה ואת יחסי השנאה אהבה שלה אליו.

טייט חזרה על רגשותיה ותחושותיה הפיזיות והמנטליות כלפי ג'רד שוב ושוב בצורה שהפכה למייגעת.

כמובן שהספר צריך לחוג סביב הדמויות הראשיות, אך תמיד חשוב לי שלדמויות יהיו גם חיים משל עצמם מעבר "למושא אהבתם" וכאן זה לא היה המקרה. טייט לגמרי הייתה אובססיבית לג'רד והייתי רוצה לקרוא עוד מחייה ועיסוקיה מבלי שהכל יהיה סביבו.

מה שכן בלט לטובה בעיניי בספר הזה, היה הקשר העמוק שיש בין טייט לג'רד. היה ברור לאורך כל הספר שהם שזורים אחד בחייו של השנייה וזהו רק עניין של זמן עד שג'רד יתעשת על עצמו והם לא יוכלו להיפרד עוד.

לג'רד היו המון מחסומים להתגבר עליהם אבל איכשהו ידעתי שטייט תהיה זו שתעזור לו ותוציא אותו מהאפילה שנקלע אליה.

We had never been gone from each other. Both of us were shaping the other even though we didn’t realize it. And now we were complete.

בנוסף, התשוקה והמשיכה המינית בין ג'רד לטייט הייתה טובה מאד. הסופרת הצליחה להעביר את מלוא הרגשות והמטען שיש ביניהם והסצנות המיניות היו לוהטות וסקסיות למרות היותם בני 17 בלבד.

His lips devoured me, hard and fast, like I was being eaten alive. His tongue dived into my mouth, and I let it, needing to feel all of him.

לסיכום, ספר לא עקבי. היו סצנות טובות מאד וסצנות סתמיות לחלוטין.

לשיקולכן 🙂

3.5 כוכבים

הסתקרנתן?

בואו לקרוא את הפרק הראשון כאן https://goo.gl/vMhtHd

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *