בגנו של עוג / לילה סלימאני

"…הקריאה בו תהיה מסע עבור כל אחת שתקרא בו.
כל אחת תחווה אותו אחרת, אך לא ייתכן שתשאר אדישה אליו."

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

התמכרות למין, שגרה ומחשבות שהתרגלנו להדחיק

לכאורה, הדמות הראשית לא מקלה את ההזדהות איתה. היא אמנם אמא שנשואה בנישואים יבשים ונוחים, אבל היא מכורה למין. מכורה למין ורוצה להקיא את השגרה ממנה. מכורה למין ועייפה. מכורה למין ואומרת את כל מה שמפחיד להגיד.

"הם ראו אותה מפלרטטת מאחורי הבר עם הבחור ההוא. הם ראו אותה והם לא שופטים אותה"

"לשונו של בעלה חודרת פנימה. שום משחק מקדים. נגמור עם זה, היא חושבת ומתפשטת, לבד, בצד שלה במיטה."

באיזשהו מקום, מפחיד כל כך להזדהות עם אדל. אדל היא כל מה שאני לא ארצה להיות. מהצד השני, אני רואה כל כך הרבה ממנה מסביבי. אני רואה את חיי נעים במסלול הבורגני, אל עבר שגרה משמימה ומשתקת. אז אולי לא כל כך קשה להזדהות עם אדל.

"היא רצתה שיתכלו למענה, שיאהבו אותה עד שיסכנו הכול, היא שמעולם לא סיכנה דבר."

מכורה לריגושים ובזה לשגרה

אדל אגואיסטית, אדל לא רואה את היופי ברגעים הקטנים של החיים, אדל מכורה לריגושים ובזה לשגרה. היא בזה לחיים שכולנו חולמים עליהם. היא מסתירה, משקרת, מתמרנת. היא צריכה להרגיש, להתרגש. עושה רושם שהיא בטוחה שהיא מבינה משהו שאנחנו מפחדות להבין.

"הילד קרא תיגר על עצלותה ולראשונה בחייה היא ניצבה מול ההכרח לטפל במישהו אחר מלבדה"

זה לא ספר שיוביל אתכם אל עבר סוף מלא בשושנים. זה ספר שיקח אתכם למציאות דרך עיניים אחרות. לא בטוח שתצאו אותו דבר בצד השני.

"אדל לא מצליחה לראות היכן מסתתרת האהבה לבנה בתוך סבך הרגשות… האהבה קיימת, אין לה ספק בכך. אהבה גולמית, קורבן של היומיום. אהבה שאין לה זמן לעצמה."

הכתיבה מרתקת, מהפנטת. סיטואציות "רגילות" מתוארות אחרת. למרות השגרה, הספר מלא בעליות ומורדות או במילים אחרות – יש עלילה. הוא מכיל בדיוק את המילים שישתקו אתכם אבל יגרמו לראשכם לא להפסיק לחשוב.

"אדל מקווה שילדיה לא ידמו לה"

אדל משקיעה אנרגיות אינסופיות בהסתרה של התמכרותה, של חייה השניים. היא מוכנה לעבוד קשה מאד על מנת להמשיך ולתחזק את חייה כפי שהם היום. אבל זה הדבר היחיד שהיא מוכנה לעבוד קשה בשבילו. היא לא עושה דבר עבור זוגיותה, עבודתה ולעתים אפילו לא בשביל בנה.

"כשהיא יוצאת מן הדירה, בטנה מתכווצת בכל פעם מחדש. היא סבה על עקביה בפחד ששכחה משהו, שהשאירה אחריה ראיה."

מסע עבור כל אחת

לאורך הספר שני סרטים הדהדו בראשי, הראשון הוא "נימפומנית", שם מצאתי סצנות כמעט משותפות לחלוטין לספר. אך במהלך הצפייה בסרט לא חשתי דבר (בניגוד לספר שם לא הספקתי להרגיש). הסרט השני הוא "בושה" שמספר על מכור למין שנואש להרגיש משהו. שם סיימתי בתחושת מועקה ובלי הרבה מילים.

"אדל אינה שואבת לא תהילה ולא בושה מכיבושיה. היא לא מנהלת ספרי חשבונות, לא אוצרת שמות, וודאי שלא התרחשויות. היא שוכחת במהירות רבה ומוטב שכך."

חוויתי חוויה לא פשוטה, ספר שלא ישחרר אותי לעוד הרבה זמן.
לא פשוט לסכם את מה שעברתי, אבל אני יכולה להבטיח שהקריאה בו תהיה מסע עבור כל אחת שתקרא בו.
כל אחת תחווה אותו אחרת, אך לא ייתכן שתשאר אדישה אליו.

"אדל ילדה ילד מאותה סיבה שבעטיה התחתנה: כדי להשתייך לעולם ולהתגונן מפני השוני מהזולת."

לכו לקרוא אותו.
אני צמאה לדבר עליו.
5 כוכבים.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: שני ויסלברג

מנהלת הקבוצה כל הרומנטיקה הזאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *