אס. סי. סטפנס / Under the Northern Lights / S.C. Stephens ❄

 "We needed to be extremely cautious with each other, because despite everything out there that might hurt us—being mauled by a bear, frozen in a river, impaled by a felled tree, or lost for all eternity in the woods—losing our hearts to each other might be the deadliest of all." 

מלורי היא צלמת טבע הנוסעת כל שנה לאלסקה לסשן צילומים, אך הפעם המטוס שהיא מטיסה בעצמה (שזה לגמרי מגניב!) מתרסק… 💥
היא שורדת והפרקים הראשונים מתארים את חוויית ההישרדות שלה בטבע, לבדה. 😱 אמנם זו חוויה קשה ומפחידה – אבל בשבילי, כל פעולה הייתה מתוארת בפירוט מייסר (חיפוש אחרי אוכל, בריחה מחיות פרא, טיפול בפצעיה, התמודדות בסופה…) 😬

אבל אז לפני שהיא כמעט מוותרת (וגם אני) – גבר מסתורי מגיע לעזרתה. 💪

מייקל בחר בחיים מבודדים הרחק מכולם כבר 5 שנים, עד שמלורי מתרסקת אל תוך חייו (תרתי משמע). 💥 הוא לוקח אותה לבקתה שלו ומטפל בפצעיה, אך שומר על מרחק… וכך שניהם מוצאים את עצמם תקועים אחד עם השני עד שהסופה הקשה תחלוף ומלורי תוכל לחזור הביתה. ❄

די מהר הם נכנסים לשגרה – ואז שוב החלו התיאורים המייסרים  (הדרך לאגם להביא מים, הדוב המפחיד ליד האגם, כובד הדליים עם המים בדרך מהאגם, איסוף העצים בשביל המדורה, כובד הגרזן איתו מבקעים עצים, כביסות במים קרים, מקלחות במים פושרים…… ובקיצור – אהאהאהאה!!!!!!!!!!!) 😬😬😬

העניין הוא שמייקל סקרן אותי… אני אוהבת גברים מנודים כי בדרך כלל יש בהם הכי הרבה רגש. 😍 לעומת זאת, מלורי הייתה מעצבנת וכל הזמן לחצה עליו לקבל תשובות (גברת, כמו שאני מחכה בסבלנות – תחכי גם את!!! 😂) ודי מהר החליטה שהיא רוצה ממייקל הרבה יותר מידידות, למרות שברור שהוא לא מוכן לכך עדיין… 😬

אבל מה שהכי הפריע לי היה ההתייחסות לדת בעלילה (שלא ברור לי למה הסופרת הכניסה את זה מלכתחילה, אבל מילא…) – מלורי והאמונות הנוצריות שלה גרמו לה לצפות ממייקל להשתנות ולהתנהג בהתאם… מי שישמע, המטיפה הראשית של אלסקה!

הרומנטיקה בספר הרגישה לא בוגרת, למרות גילם – הוא מתקרב ואז מתרחק… הוא רוצה אותה ואז לא… צעד קדימה… שלוש צעדים לאחור… יאללההההה!!!

הסיבה היחידה שהמשכתי לקרוא היא כי באמת הייתי סקרנית לדעת מה הסיפור של מייקל, מה גרם לו לברוח מכולם ולהתבודד בבקתה? – אבל אחרי שגיליתי את התשובה (ספויילר!) החלטתי שהספיק לי.

התקציר הזכיר לי את הספר "על האי" שמאוד אהבתי- אבל לצערי, הפעם לא הצלחתי להתחבר… לא לכתיבה, לא לעלילה ולא לדמויות (בעצם, חוץ מהדוב. 🐻 חבל שהוא לא טרף את שניהם והפך לגיבור הראשי, אני בטוחה שהחיים שלו היו מעניינים אותי יותר…) 😂

📖 לא קוראות באנגלית ובא לכן רומן על גברים אאוטסיידרים? 💔
לספרים המתורגמים בקטגוריה, לחצו כאן.

📖 לרכישת הדואט המתורגם של אס. סי. סטפנס, לחצו כאן.

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *