אסירה / אניקה מרטין וסקיי וורן

אמא'לה ואבא'לה מה שעבר עליי בספר הזה!
אני חייבת להיות כנה בקשר לספר הזה…

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂

התחלתי אותו בלי לקרוא את התקציר ובלי לדעת שבכלא הכי שמור בארה"ב אין אישור להחליף מילה עם אדם שבא מבחוץ.
אז הספר פחות זרם לי. אחרי פרקים 2-3, דיברתי עם ענבל, המו"לית, ואמרתי לה שחסר לי כל הנושא של השיחות בין הזוג הראשי בספר הזה.
ענבל הרגיעה אותי ואמרה לי שאני עוד אתחנן שהאסיר העונה לשם "גרייסון" יחטוף אותי.
מפה לשם, היא צדקה!

בפרק 28 עצרתי את הקריאה ושאלתי אותה אם הוא יכול לחטוף אותי ולא להחזיר לעולם?!
מה גם שעם הזמן בכלל לא הרגשתי שיש פה שתי סופרות ולא סופרת אחת. כן, זה היה כתוב עד כדי כך טוב!
הסופרות הביאו פה ספר כל כך שונה שעפתי עליו ברמות קשות!

לא עוד בחורה טובה מבית טוב שנחטפת על ידי העבריין וחושבת שהוא מציל את חייה העלובים.
לא עוד אסיר בגלל פשעים מסוכנים. לא. פה יש לנו אסיר שעבר גיהינום מתמשך, שנלחם בשביל לשרוד, ושהמיס לי את הלב מהתחלה.

בין כל הדרמה והדברים שקראו לאורך הספר, מצאתי את עצמי צוחקת בקולי קולות ועם דמעות בעיניים.
הסופרות כתבו את גרייסון מצד אחד קשוח ומצד שני ממיס, ובכל פעם שהוא התנהג כמו שניהם יחד פרצתי בצחוק.
אני מתה על זה שלא כל הספר מלא בדרמה ובבכי, אלא שיש גם מן ההומור הציני.

בנוסף לכל הדברים המהממים האלה, הסופרות הכניסו לנו את החברים של גרייסון.
רגע לא, סליחה. הם לא חברים, הם אחים.
אחים לכאב, אחים לפחד, אחים לנקמה, אחים לחופש, אחים למלחמה ואחים שהחיים הציבו בדרך לא דרך.

אביגייל וינסלו, מיס וינסלו, אביגייל, אבי 
האישה הזאת רק נראית שקטה וקטנה.
האישה הזאת רק נראית "ילדה טובה ירושלים".
אבל כשצריך לשלוף ציפורניים,
כשצריך לעמוד מול כיתה מלאה בפושעים ולקרוא אותם,
אפילו כשצריך להשתמש באקדח, היא יודעת לעשות את העבודה.

אביגייל, גדלה עם אמא נרקומנית וז..ה.
בנוסף לאמא לא אמא הזאת, היה לה גם אבא חורג פשוט "נסיך" ולא במובן החיובי של המילה.
היא גדלה בבחירה של לדבוק בחוק.
להתרחק מהרע ולעשות טוב.
ללמוד ולהצליח בחיים.

אבל אז הגיע גרייסון…
אז הגיע הבחור שיודע להוציא אותה מאזור הנוחות שלה.
הבחור הזה שיודע להזיז אצלה הרים ולגרום לה להוציא את הכל החוצה.

אהבתי מאוד את הקשר שנרקם ביניהם.
את ההבנה והרצון בלהיות אחד של השנייה.
את החומות שכל אחד מהם פרץ ובמיוחד את החומות שאביגייל פרצה יחד עם גרייסון.
דמות מעולה בעיניי.

גרייסון קיין, אסיר מספר 85359, גרייסון 
מאוהבת!!!
מוכנה להיות הבת ערובה שלך לנצח!
אפילו אל תתאמץ בחטיפה, אני באה לבד!

אייי גרייסון אהובי….
מה שהכי אהבתי בו, זה את הניגודים שהסופרות יצרו בו.
מצד אחד הוא פושע מסוכן, מצד שני אם היא שוברת ציפורן, הוא אוכל סרטים על עצמו.
מצד אחד הוא יכול להרוג בידיים חשופות, מצד שני הוא יכול לגרום לאביגייל להרגיש כל כך נאהבת בעזרת הידיים האלה שיודעות לחבק ולנחם אותה.
מצד אחד הוא אסיר בכלא הכי שמור, מעולם לא למד ואמור להיות חסר כל השכלה והבנה, אבל מצד שני הסופרות כתבו אותו כאדם חכם!
יש לו חוכמת חיים מטורפת, הוא גם ידע להעשיר את הידע שלו מספרי לימוד והשכלה גבוהה.
מאוהבת בו!!! כבר אמרתי?!

אהבתי כל כך את החברות של גרייסון והנאמנות שלו לחברים הקרובים שגדלו איתו.
את הנאמנות שלו למה שאיחד ביניהם, לכאב שלהם.

אבל יותר מכל, נמסתי ממנו בכל פעם שהוא דיבר, חשב, דאג ועשה משהו למען אביגייל.
הגבר הזה פשוט הורס את הבריאות!
מצאתי את עצמי מסתמסת עם חברה שקראה אותו במקביל, ושתינו רק חפרנו כמה הוא מושלם וכמה בא לנו להיות הבנות ערובה שלו…

לסיכומו של,
ספר פצצה!
נכון יש פה אסיר / פושע, אבל ממש לא בתבנית הקבועה.
אין פה אלימות קשה לקריאה, ככה שכל אחת יכולה לקרוא!
ממליצה בחום ומחכה לעוד ועוד מגרייסון אהובי.

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *