"אני כותבת על גברים קשוחים…" – ראיון עם ליהי שן

"אני כותבת על גברים קשוחים, זו הישראלית שבי", אומרת ליהי שן, שמוכרת רומנים רומנטיים לאמריקאים. הספר האחרון שלה, "מרושע", ראה השנה אור בעברית, עם עטיפה הרבה פחות סקסית מאשר בגרסה המקורית.

מאת: הילה רגב

עמוד הבית של ליהי שן (לשעבר אלבז) באמזון מדבר היטב לקהל היעד שלה. על עטיפות הסדרה שלה, ‭ ,"Sinners of Saint"‬ מרוחות תמונות של גברים חטובים, חשופים בפלג גופם העליון ומעוטרים בקעקועים – איפשהו בין פנטזיה על הגבר המושלם לפרסומת למכון כושר לגייז. שן (‭,(31‬ ישראלית המתגוררת זה ארבע שנים בעיירה קטנה ליד סן-פרנסיסקו, כותבת ספרות רומנטית-ארוטית שנגמאת במהירות ונשכחת, עד הריגוש הבא. הספרות שלה היא תוצר ישיר של המהפכה שהציתה סדרת "חמישים גוונים של אפור". לא עוד רומנים רומנטיים בכריכות רכות וציורים מיושנים, שעקרות בית מעבירות ביניהן, אלא פלח שוק גדול ורווחי שהפך את הסוגה הזו לרלוונטית. לא מדובר כאן בספרות גדולה – כל העוסקים בתחום מסכימים על כך – אבל היא מספקת בריחה קלה מהמציאות, פורקן קליל וחרמנות בריאה. מה רע?

"מרושע", ספרה הראשון של שן שמתורגם לעברית (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן) עלול לבלבל אתכן במבט ראשון. על העטיפה האמריקאית מתנוסס חתיך עירום למחצה שמעשן סיגריה. על הישראלית: בחור נאה שלובש חליפה ומחזיק סיגר. מה פשר השינוי? אולי זו הפוריטניות של בנות ישראל. עדיף להתעלם מהתקציר שעל הכריכה האחורית, נדמה שהוא כאילו נכתב במחולל קלישאות: "הוא עורך דין מבריק, שקרן יפהפה, בריון ומושיע… היא אמנית רעבה ללחם, יפהפייה וחמקנית". למעשה, זה ספר כיפי וקליל, בדיוק על פי חוקי הז'אנר – מהסוג שכיף לקרוא על החוף כשלוגמים יין משובח (עוד קלישאה!).

"אני יודעת שהעטיפה בישראל לא זהה לעטיפה האמריקאית", כותבת שן בריאיון בדואר האלקטרוני. "בכל מדינה הקהל שונה. בצרפת ופולין השאירו את התמונה של הגבר, בגרמניה אין בכלל תמונה על השער. אני סומכת על ההוצאות שמכירות את הקהל שלהן".

ספרות ארוטית היא עדיין תחום מתפתח בספרות העברית לעומת ארצות-הברית. היו לך חששות לגבי איך הספר יתקבל פה?

"אני לא כותבת ספרות ארוטית אלא רומן רומנטי. ההבדל הוא בעוצמה של סצנות הסקס. אני כותבת באנגלית, אבל כל העולם שלי ישראלי. הרעיון שקרובות משפחה שלי יקראו סצנות סקס שכתבתי מחריד, אבל קולגה אמריקאית הרגיעה אותי: 'את לא צריכה להתבייש מההורים שלך כי את כותבת סצנות סקס. עצם קיומך מעיד שהם כבר מודעים לתופעה'".

אבל למה לכתוב שוב לפי הנוסחה של גבר חזק ועוצמתי מול אישה מוחלשת? למה הוא חייב להציל אותה כדי שהיא תציל את נפשו המעונה? לא נמאס כבר מהעלילה הזו?

"מבחינה היסטורית, יש חמישה-שישה נרטיבים של סיפורי אהבה והם ממוחזרים, לעתים עד לעייפה, בספרות הרומנטית. הסיפור של הגבר העשיר והאישה שצריכה להילחם על הארוחה הבאה שלה הוא אחד הבולטים שבהם. למה? כיוון שסיפור על אישה עשירה וגבר שמגיע מאשפתות הוא יותר כואב ופחות מספק מפלט. בסופו של דבר אנחנו קוראות כדי לברוח מהמציאות לכמה שעות. מה שחשוב בעיניי הוא הייחודיות של הדמויות, של העולם שנבנה סביבן ושל האינטראקציה ביניהן. 'מרושע' הוא ספר על יחסי אהבה-שנאה עמוקים בין שתי דמויות. הם גדלו יחד והוא שנא אותה שנאת מוות. היא אהבה אותו בסתר ולא ידעה איך להתמודד עם הרגשות שלה. נכון, הוא עשיר והיא ענייה, אך היא לא ממש נוגעת בכסף שלו עד הרגע האחרון".

למה הנוסחה הזו עובדת כל כך טוב? למה נשים עדיין מחפשות את הגבר שיציל אותן?

"להפך. הנשים של היום כל כך חזקות, שנחמד להן להוריד את הרגל מהגז לשנייה וחצי, לברוח לספר על הגבר שייקח אותן ביאכטה שלו הרחק מערימת המסמכים שמחכה להן במשרד".

דברים שלא נכתבו

שוק הספרים האמריקאי מטורף, עשרות ספרים יוצאים כל שבוע. איך סופרת ישראלית, שאנגלית אינה שפת האם שלה וכותבת ספר בז'אנר רווי, מצליחה להישאר רלוונטית? "אני כותבת ספרים שאי-אפשר להתעלם מהם", מסבירה שן. "בכל שבוע יוצאים כ-‭40‬ ספרים חדשים של סופרות מפורסמות וכ-‭100‬ של סופרות מתחילות. השוק מוצף והדרך היחידה להתבלט היא לכתוב משהו שלא נכתב, לפחות לא לאחרונה, לקחת סיכונים. הסיכוי הכי טוב להתבלט הוא לשבור תבנית, לא להיכנע לה.

"אני ידועה כמי שכותבת על גברים קשוחים. אני חושבת שזו הישראלית שבי. בלוגריות אמריקאיות כתבו על 'מרושע': 'אני לא מאמינה אילו דברים יוצאים לבחור הזה מהפה! איזה חוצפן!' צחקתי עם החברות הישראליות שלי ואמרתי להן: 'הן צריכות לבוא לישראל. הן יתאהבו בכל בחור שני'. ישראלים הם יותר מחוצפנים, הם אמיצים, אומרים את האמת בפנים ואוהבים עם כל הנשמה – אלה מרכיבים מצוינים לספר רומנטי".

אז הישראליוּת שלך היא יתרון?

"זה בטח לא חיסרון. בהתחלה הייתי נבוכה לעמוד בין סופרות אמריקאיות ובריטיות, אבל דווקא הזרוּת שלי גרמה לאנשים להיפתח אליי יותר ולשאול אותי המון שאלות. גיליתי דברים די מדהימים, כמו שאחת הסוכנות הגדולות בתחום היא ישראלית ושהרבה מהסופרות הגדולות הן יהודיות או עם שורשים יהודיים. נטשה מדיסון, שכתבה את 'פיתוי משעשע', אפילו גרה תקופה מסוימת בישראל אף על פי שהיא קנדית-נוצרייה.

"לגבי הכתיבה באנגלית, מעולם לא היו לי רגשי נחיתות. כרגע זה נוח, כי יש לי ארבע עורכות ושתי מגיהות, אז הסיכוי שמשהו יישמע מוזר או זר כמעט אפסי. כשהוצאתי ספר ראשון באנגלית, אמרתי לחברה שלי: 'אני רק מקווה שזה קריא. כל השאר – בונוס'".

עלילות ג'סטין ביבר במזרח התיכון

ליהי שן, שחותמת על ספריה ל'. ג'יי שן, החלה את דרכה ככתבת במגזין "רייטינג" ועבדה גם ב"פנאי פלוס" וב"ידיעות אחרונות". כאשר היית עורכת מדור הרכילות באתר נענע ‭ ,10‬ פגשה את בעלה לעתיד – אלון שן, עורך חדשות. "היינו שני האנשים הכי עצבנים בקומה. נפגשנו בהפסקות סיגריה והוא ניסה להביא לי סיפורים על ג'סטין ביבר כדי להתחיל איתי. לפני כמה שנים הוא עשה הסבה להייטק וקיבל הצעת עבודה בסן-פרנסיסקו. קפצנו על ההזדמנות והתחלתי לכתוב בקצב".

מה דעתך על התפיסה שרומנים רומנטיים הם "ספרות נשית"?

"נשים קוראות יותר מגברים, וזה כולל רומן רומנטי. נשים רוצות לקרוא על אהבה – לא בהכרח בין גבר לאישה, זה מרגש אותנו. כשלמדתי כתיבה יוצרת, אחת מהמרצות שלי קראה לרומן הרומנטי 'רומן למשרתות'. צחקתי כל כך שהיא הוציאה אותי מהכיתה ומעולם לא שבתי אליה. נשים הן לא פחות מורכבות או אינטליגנטיות מגברים כי הן אוהבות לקרוא על אהבה, ורומנים הם בהחלט לא למשרתות. אני מקבלת מכתבי תודה מעורכות דין, רואות חשבון ופוליטיקאיות".

תגידי, יש רומן רומנטי שלא מתנהל בדירה מעוצבת בניו-יורק?

"אני בטוחה שיש כזה, אבל קשה למצוא אותו. אני חושבת שניו-יורק היא עיר לבודדים, ולכן למצוא בה אהבה זו גולת הכותרת של הספרות הרומנטית. קל למצוא אהבה על שפת הים של מונטריי. הנוף צורח עלייך להתאהב בכל מה שנמצא מסביבך. בניו-יורק זה כבר אתגר".

איך כותבים סצנת סקס מוצלחת?

"הלוואי שהייתי יודעת. אני משאירה את סצנות הסקס לסוף, וכותבת את כולן בבת אחת בתום הכתיבה. בהתחלה חשבתי שאני מוזרה, אך מתברר שרוב הסופרות שאני מכירה עושות את זה".*

 

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

מאת: יעל כהן

בת 34, בעלת נטייה חשודה להיעלם בתוך ספרים.

תגובה אחת בנושא “"אני כותבת על גברים קשוחים…" – ראיון עם ליהי שן”

  1. לידע כללי, זה ממש לא הספר הראשון של ליהי שתורגם.
    יש גם את ספארו ונקמה כפולה שיצאו בהוצאת אדל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *