אל תפספסו את הסקירה המחשמלת של אבישג על הספר – טעות יפהפייה

אמא'לה איך שאני עפתי על הספר הזה!


למיטב הבנתי, הסופרת, היא חלק מהצמד שכתב את "ממזר שחצן" ו"יהיר בחליפה", שמאוד אהבתי.
היו קטעים שצחקתי בקול רם, אבל מצד שני, היו קטעים שריגשו אותי לרמה של דמעות.

אני חייבת להגיד מראש, כשהספר התחיל, חשבתי שאני יודעת מה אני הולכת לקרוא.
חשבתי, שזה הולך להיות הסיפור הקבוע של הבוס והעובדת, או במקרה הזה, הפרופסור ועוזרת ההוראה שלו.
האמת, אם היו מציעים לי משרה של עוזרת הוראה, למרצה כל כך מושלם כמו קיין ווסט, הייתי קופצת על ההצעה ולא מוותרת עלייה.

כל הספר, התרחש בתקופת זמן מאוד קצרה, אבל זה לא פגם בו ולא גרם לו להרגיש "רץ" מדי.
אני חושבת שהסופרת עשתה את זה בדיוק כמו שזה צריך להיות.
גם כשהגיעו הקטעים הארוטים יותר בספר, לא היה פירוט מיותר ומשיכת עמודים.
הספר רץ מבחינת קריאה ולא הרגשתי אפילו לשנייה אחת שחופרים לי.

הסופרת, הכניסה גם דמות אבהית, ששומרת על רייצ'ל מכל משמר, צ'ארלי, הבוס שלה.
אני נשבעת, דמיינתי אותו כמו אבא חמוד כזה שכל אחת הייתה רוצה.
היו רגעים, שרציתי להיכנס לספר ולחבק אותו.

הספר כתוב בנקודת מבט של רייצ'ל וקיין. רוב הפעמים שנחשפנו בספר לקיין, זה היה על העבר שלו.
הסופרת לא נפלה למקומות של בלבול עם הקפיצות בזמנים ואפילו רציתי לקרוא יותר ויותר על העבר הזה.

לדעתי, הספר הזה לגמרי עשה את העבודה.
הוא לא כבד.
אין בו יותר מידיי דרמה,
אין בו ריבים ילדותיים ופרידות על ימין ועל שמאל,
אין בו בכי קורע לב וגם אין בו קומדיה במיטבה.
הוא פשוט קליל וסוחף.

רייצ'ל מרטין, רייצ'-
עפתי על הדמות שלה!
עם כל החרא שהיא אכלה בחיים ותאמינו לי, היא אכלה, היא לא נשברת.
רייצ'ל, בשונה מהמון דמויות נשיות בז'אנר, לא נופלת לרחמיים עצמיים.
היא לא יושבת ובוכה על "מר גורלה", להפך, היא עושה טוב לסביבה שלה.
רייצ'ל, בעיני היא דמות מושלמת,
עם כל הכאב מהעבר שלה, עם כל הקושי שלה היום, היא לא מתמסכנת!

אהבתי ממש את הפתיחות שלה עם קיין.
היא לא עצרה בעצור ולא שמרה לעצמה את הדעות והמחשבות שלה.
עפתי על זה שרייצ'ל, אומרת מה שהיא חושבת בלי שום סנן!

מה שעוד יותר אהבתי,
זה את הבגרות שלה.
רייצ'ל אולי בת עשרים וחמש וקיין בן שלושים ושתיים, אבל רייצ'ל ממש בוגרת.
היא לא משחקת משחקים של ילדה קטנה,
היא לא טורקת לו את הדלת בפנים כשהוא בא להתנצל ולא מחמירה את המצב בזוגיות הלא כל כך יציבה שלהם.
לגמרי דמות נשית מושלמת!

קיין מקסוול ווסט, פרופסור ווסט, קיין-
חוץ מחשק מטורף לשמוע שירים באוזניות ולהתרכז במילים שלהם, קיין ווסט, או בשמו המסחרי "פרופסור ווסט", עשה לי חשק מטורף להירשם ללימודים ולהיות עוזרת הוראה!
אל תשפטו, תקראו ותבינו על מה אני מדברת.

אני מטורפת עליו!
קיין, מתקשר עם אנשים וחיי את החיים שלו, באמצעות המוזיקה שלו.
לכל בעיה, הוא יימצא פיתרון דרך המוזיקה.
היה לי קשה לדמיין אותו כנער רוקיסטי, כי הדמות הבוגרת של קיין, כל כך גברית וסמכותית שאני תמותי פה!

אהבתי כל כך את המסרים שהוא העברי לתלמידים שלו ולרייצ'ל, באמצעות המוזיקה.
אהבתי את הבגרות שבו והיכולת שלו להתמודד ולהפנים דברים שונים.
צחקתי ממנו בקול רם כשהוא תפקד כדוד.
ונמסתי ממנו, כן ממש נמסתי, כשהוא הרשה לעצמו לאהוב את רייצ'ל ולנסות איתה זוגיות.
קיין ווסט, לגמרי עושה את העבודה של הדמות הגברית ההורסת!

אחד הדברים שגרמו לי להחסיר פעימה בקיין, היה הקיין בן ה16.
קיין הנער, היה לא פחות חכם ורגיש מקיין המבוגר.
קיין הבוגר, לא שמר דעות לעצמו ושם לב לכל פרט קטן וקטן במי שעומד מולו,
דבר שלדעתי האישית, הוא למד לעשות בעקבות הדברים שקרו לקיין הנער.
מאוהבת בו!

לסיכומו של,
ספר קליל וזורם עם קטעים מצחיקים ומרגשים יחד.
הסופרת ללא ספק יודעת לעשות את העבודה.
עפתי על הספר ממש ואני מקווה שהוצאת בוקטיק יתרגמו ספרים נוספים של הסופרת.
מי שמחפת ספר קליל, מי שרוצה לצאת ממחסום קריאה, מי שמחפשת להרגיש פרפרים ולצחוק יחד, זה לגמרי הספר בשבילה!
ממליצה בחום.

רוצות לקרוא את הפרק הראשון של הספר הנפלא הזה?

היכנסו!

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *